כשאתה באמצע הלילה מתעורר מתוך סיוט,
אתה יכול להבין שהעצב על לבך חרוט .
מפחד לסגור את העיניים, אתה עליה שוב תחלום,
נשאר לשכב בשקט, מחכה שכבר יגיע היום .
אך כשהשמש זורחת בבוקר החלון שלך סגור,
אתה נשאר ואיתך החושך, וכל בוקר אותו הסיפור .

השעה - מוקדמת בבוקר, אתה יוצא מהחדר,
אבא ישן על הספה, מצידו זה כבר בסדר .
הולך לבית הספר ומאבד את הריכוז,
בזמן שהחבר שלך, נשלח לאשפוז .

בדרך חזרה הבייתה, אתה רואה שמחה,
משחקת על הדשא, לא תראה אותה בוכה .
היא רצה אל הכביש, מכונית פתאום עוברת,
עכשיו היא באויר, השמחה לאט נגמרת .
לנהג זה לא אכפת, הפגוש כבר מתוקן,
וכל המשפחה בוכה - זה יעבור לך עם הזמן .

ובבית אתה אומר שלום לאמא בעיניים רטובות,
ואם תשאל מה קרה, תקבל-עזוב, שטויות .
מחפש תירוץ לצאת, להיות עם חברים,
וזה רק כדי לגלות, שהם אותך קוברים .

ושוב ההתרחקות על עצמה חוזרת .
אותך זה לא מפתיע, אותך היא לא שוברת .
אתה מכיר ת'תהליך, זה קרה כבר בעבר .
כל הרע שוב מתחיל, כל הטוב כבר נגמר ...