אף פעם אף אחד לא העריך אותי, תמיד אני היתי מאלו שאף אחד לא
מעריך מה שהם עשו, אפילו אם היתי עושה מעשי ניסים או דברים
שסופרמן לא היה מצליח לא היו מעריכים אותי.
תמיד בבית ספר, בבית, עם החברה אף אחד לא ידע לזרוק לי מילה
טובה, ושלא תבינו לא נכון, תמיד השתדלתי אבל אף פעם לא זרקו
לכיווני עצם.
אפילו אם היתי מציל ארבעים פועלים תאילנדים במצוקת רעב או עוצר
מחבל מלעשות פיגוע לא היו אומרים לי כלום, תמיד היתי מקבל את
המשפט המפורסם - "אתה יכול יותר..................".
אף פעם לא הבנתי מה לא טוב במה שאני עושה, כי אני מנסה זה מה
שחשוב, אני נותן את כל כולי ואני לא מוותר, אפילו אם אני נכשל
(לא שזה קרה לפי דעתי.........) למה שלא יגידו לי - "לפחות
ניסת" ? במקום ההערה הפלצנית הזאת של "אתה יכול יותר".
אני תמיד חשבתי שאני ילד ממוצע, לא כישלון חרוץ ולא הילד הכי
מוצלח בארץ, ותמיד חשבתי שזה מספיק, לא?
אבל בעצם מה זה משנה? זין על כולם, אני שפרן... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.