ורד אדום בודד נח על הקבר בצהרי יום שישי.
אחזתי באת החפירה וערמתי את קילוגרם הבוץ האחרון, שאטם את הקבר
המאולתר. היא לא הייתה חייבת להגיע למצב בו אקטוף אותה מערוגת
החיים ואנטע את שורשיה הבועטים באדמת השדה הפורייה. מדי חודש
הייתי פוקד את הגבעה הקטנה ומחליף עם אהובתי כמה מילות חולין
אודות מזג האוויר וענייני בטחון.
לפעמים היה נדמה כאילו יקירתי מהשאול עודנה שורטת את הקרקע
שדרכה עליה, אולם בשנים האחרונות שתקה האדמה ונתנה לסביוני
האביב ללבלב, כנראה משום שנכנעה והבינה שאיש לא יחלצה.
המנוחה הייתה באמת ובתמים האדם המרושע שהכרתי במהלך חיי הקצרים
והיחידה ששאפתי להרוג. מדובר במעשה רצח אלים בדומה לליטוף
סירפד ולא בחיסול ממוקד, שנעשה בקור רוח ובתכליתיות. הרעלת
האדמה ונבילת הפורח מוצדקת, כאשר הטפיל המסמל את הרוע המוחלט
פוגע בגבעולים הצעירים תוך התעלמות מקוצים יבשים וחזקים. באין
פגיעה, אין זו נקמה אלא מעשה נאצל למען הכלל.
חשבתי אודות נכונות הקטל במשך חודשים ארוכים טרם הרצח;
בימים האחרונים לימיי כ"טהור", אדם שלא לקח חיי רעהו, החלטתי
באופן גורף כי מוטלת עלי האחריות המיידית לסיום חייה של
התגשמות השטן בשדות הנצח.
לבסוף, כרתנו את ראשה, מקור כל הגועל ותפרנו את פיה בחוטי תיל,
כך שתבלום ולא תוכל לזהם את עולמנו בדבריי הבל. הפרדנו את גפיה
מגופה על מנת שבתחיית המתים לא תוכל לשוב ולעמוד על רגליה,
תקולל היא.
התמלאתי תקווה שבתוך דור או שניים כבר לא תיזכר, כשהבנתי
שעלינו לנהל את טקס הגידום והכיתות. היא התנגדה בכל כוחה הרב
למעשינו עד שמגפי מחץ את אפה אל תוך הגולגולת השבורה שלה.
בימים שקדמו לקץ הסיוט, פעפעה בראשי מחשבה שסבבה את התהייה האם
היא טרם ביצעה את הרע שבמעשיה ואנו מצילים ולו נשמה בודדת או
שמא אנו מושבעים ותליינים, הדנים אותה למוות על פשעיה הקודמים.
לא יכולתי להסכים עם רעיי ולכבות את להבת חייה במו ידיי, באם
היה צורך לחרוץ את דינה לאחר מעשה. אנו עומדים במעגל כמו זר
פרחים, וסוקרים את פוטנציאל הנגע הגלום בה, מכוסים בברדסים
שהסתירו מאיתנו את זהותנו; קול דק ונשי הזהיר מהסכנות האורבות
לחברותיה הזקוקות לתמיכה, בעוד קול צרוד מהפינה הצביע על אותן
דמעות שזלגו מעיניו לאחר שלא הרשתה לו להמשיך ולאהוב אותה.
קולות זקנים והרמונים, שהשלימו זה את זה, נאנחו בעייפות למען
כבודם האבוד שחולל במעשיה הדורסניים.
תחושת האבדון היא זו שלעיתים מאחדת אנשים, אותם נפשות אומללות
שנפגעו במהלך חייהם. צרורות נפלאים, האסופים בטבעת בדידות
ונרקבים במים עכורים.
עשיתי לעצמי מנהג ומדי חודש, ביום שישי, אני גואל ורד אדום
בודד ומעניק אותו לאהבת חיי, בחירת ליבי. אני כל כך אוהב אותה. |
