ההרהור מתרגש במוחי,
ותשוקה מסמאת העיניים;
כי כל מה שמגיע בבכי,
עוד אחרוק ואמלוק בשיניים.
כי אקח המגיע בכוח,
כלום דמעה על הארץ אפיל?
הגיון על יצרי הנו כורח,
מתיישב כמוצץ דם טפיל.
יצריות חייתית, היי לי אות,
כפוחז רחב-לב אגנוב -
בתולין מוגני משמרות,
ותמימות עד אין קץ לכאוב.
העליתי בנפש כמיהה,
וכעת בה לא אעמוד;
צדיקה הילדה, תמהה,
אך כעת באישה אחמוד.
הפיתוי עוד גדל במוחי,
ותשוקה מסמאת העיניים;
ואשמע בעל-כורחי את הבכי,
שאחרוק ואמלוק בשיניים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.