ישבנו לרגע לנוח בין צעדי הריקוד המסובכים
של
נייר עיתון,
שקית ניילון,
וקרעי עלי שלכת.
כבר חצי שעה אנחנו מסתובבים בשדרה
מחפשים שאריות
של כל מה
שאולי
היה בינינו.

מחשבות חדות מרפרפות בי
כמו
הציפור הזו
שמתחבאת מאחורי שורת האקליפטוסים הרחבים,
מחפשת מרגוע
למקורה החד,
לציפורניים מתפקעות מציפייה.

לא, לא אנעץ בך את רגשותי,

למרות שבעיניך פחד
כמו עכבר אשם שמתרוצץ על פני שדה חשוף.

שתיקה.

קריאת הנץ הצטלצלה, פולחת וחדה,
אל לב פצוע,
כמו רעמים כבדים התגלגלו הדי מחשבותי
מהעבר, הווה והעתיד,
ואליהם,

עייף, חזרתי לבדי.