מותי, בדומה למרבית חיי, היה מיותר למדי. ביום שמש בהיר יצאתי
לטיול בחוצות העיר עם מספר חברים. התיישבנו בבית קפה קטן ונחמד
והזמנו קפה ועוגה. לאחר מספר דקות, שהעברנו בדיבורים חסרי
תכלית (יש סוג אחר בעולם הזה?), הגיש לנו המלצר את מושאי
הזמנתנו והלך לדרכו. הפלא ופלא, בעת שסיימתי ללגום את הקפה,
והבטתי בתחתית הספל, נגלה לעיני פתאום אור בקצהה של מנהרה.
המחשבה הראשונה שחלפה בנפשי (שכן מוח כבר לא היה לי) הייתה
"טוב נו, לפחות חסכתי 26 ש"ח ו99 אגורות".

אחרי שהזלתי דמעה רוחנית על גורל אשתי והמאהבת, התחלתי לתת את
דעתי למתרחש סביבי, וכבר בשניות הראשונות עלתה בי תהיה. שתי
נפשות נראו חוזרות מכיוון האור אל עבר כדור הארץ, ושאלתי את
עצמי איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים שחזרו נתנו דיווחים כה
אמינים על החוויה, ואף אחד מהם לא טרח להזכיר את המסוע.

המנהרה הכילה מסוע ענק עליו הוסעו כל הנפשות לכיוון האור. מסוע
נוסף, קטן יותר, נסע בכיוון ההפוך והיה מסומן בסמל, שזיהיתי
מיד, למרות שמעולם לא ראיתי אותו, בתור המילה "פעילים". למסוע
זה היה קצה נייד, ובזמן נסיעתי חזיתי בקצה זה מתנתק  מן המסוע
הגדול בנקודה אחת ומתחבר בנקודה שנייה, כשהוא "אוסף" משם נפש
על מנת להחזירה חזרה. הוסעתי הלאה, ולאחר זמן ארוך למדי הגעתי
אל האור.

בשלב זה לא נראה עוד המסוע הקטן, ומכיוון שהמנהרה הסתיימה,
יכולתי לחזות במתרחש סביבי. כדור הארץ היה עכשיו כדור כחול
ומואר מאחורי, במרכזה של המנהרה השחורה. במקביל ובניגוד לכיוון
תנועתי, נמשך מסוע דומה לזה שנפשי נסעה עליו, נושא עליו
מיליארדים רבים של נפשות, וישר למולי נגלה כעת יעד הנסיעה שלי
ושל כל הנפשות האחרות שבאו יחד איתי מכדור הארץ...

בכל קורותיי בגיהינום לא אלאה אתכם; רק אומר שזה לא היה כל כך
נורא, ואפילו הרגשתי צביטה קטנה בנשמה, עת הועמסה נפשי
(בשינויים קלים) על המסוע החדש והתחילה במסע נוסף.

מסע זה לקח אותי ואת שאר הנשמות שיצאו מכור ההיתוך שהוא
הגיהינום, בכיוון הנגדי לזה ממנו הגעתי. זמן מה לאחר מכן, אחרי
שעברנו ליד פתח המנהרה שהובילה מכדור הארץ, התאחד המסוע עליו
רכבנו עם מסוע נוסף, גדול הרבה יותר שהגיע מן הצד, וזמן קצר
לאחר מכן החל להתפצל - בתחילה למעט, לאחר מכן למספר מאות,
ולבסוף לרבבות של מסועים קטנים יותר ויותר. בכל פעם שהגעתי
לפיצול כזה חשה נפשי בכמיהה לכיוון אחד, ימין או שמאל, והוסעה
אליו ע"י המסוע.

דרך ארוכה עשתה נפשי, ועתה ראיתי סוף סוף את קצה הדרך. כל אחד
מן המסועים הוביל אל מנהרה אחרת ובקצותיהן של המנהרות בערו
ויקדו אלפי עולמות יפים ושונים, אליהם זרמו הנפשות הרבות. בעוד
שולחת אותי כמיהתי אנה ואנה בין המסועים, הבחנתי לפתע, כי
לעומת כל הדרכים שהובילו לעולמות השונים, רק מנהרה אחת הובילה
בכיוון בנגדי. המנהרה עליה הגעתי. המנהרה מכדור הארץ.

הפכתי בעניין במחשבותי בעוד נפשי מיטלטלת לכאן ולשם עד אשר
גיליתי פתאום שהנה אני מתקרב אל הפיצול האחרון בדרך ולפני
פעורות שתי מנהרות. לתדהמתי זהר בקצה המנהרה בימין כוכב כחול
ומוכר, אותו אחד שעד היום קראתי לו ביתי! במנהרה לשמאלי יקד
באור יקרות עולם יפה לאין שיעור. עוד לפני שהגיעה נפשי אל
הפיצול ידעתי שאותו עולם בשמאל, הוא זה אליו כמהה נפשי מכל.
אושר עילאי ועליצות מופלאה מילאו את נפשי כאשר הפיצול חלף
מאחורי כמעט מבלי משים.

בדרכי לעולם טוב יותר, חלף מבטי על פי המנהרה מימין וחיוך של
הבנה עלה על רוחי כאשר קראתי את הכתוב על השלט שהתנוסס בכניסה
אליה:
                              "פגומים. למחזור!"

                                                           
   התחלה חדשה.