יושב בפינה דחוס בעצמי.
נאחז בה בנפשי, מכסה אותי בגופה.
שום דבר לא יעצור אותנו ביחד,
ואנחנו ביחד עכשיו.

אני יודע שהם שם בחוץ,
הם רוצים אותי.
אבל שום דבר לא יעצור אותי ואת הפינה שלי,
ואנחנו ביחד עכשיו.

פינה! אני שומע צעדים לכיון הדלת!
את מגינה עלי נכון? את מכסה עליי בגופך עדיין נכון?
הדלת נפתחת, מבוגר מקריח במקצת עומד בה ואומר: 'בוא לאכול,
האוכל שלך מתקרר'.

אני מאוכזב ממך פינה.
אחזתי בך בנפשי! היית אמורה לכסות אותי, שכחת?
לא היית סתם פינה, היית הפינה שלי.
תמותי פינה, אני הולך לאכול.