אתמול הייתי בדיכאון. משום מה קורה שבזמן האחרון אני יותר מדי
פעמים נכנס לדיכאון. אולי זו בעצם הבעיה שלי. יש לי פשוט הרבה
דברים שמציקים לי. לדוגמא, בית-הספר. אין לי לא כוח ולא זמן
לשטויות של המורים ולקריזות הילדותיות שלהם. אולי זו בעצם
הבעיה שלי. ואני לא אתחיל לדבר כרגע על הויכוחים עם ההורים.
אולי זו בעצם הבעיה שלי, אין לי כוח לדבר על דברים. עכשיו
כשאני חושב על זה, אף פעם לא רואים עליי שאני בדיכאון. מבחוץ
הכל נראה כאילו אני עושה את הכיף של החיים שלי. אולי זו בעצם
הבעיה שלי. הדיכאון תמיד מופנם ואוכל אותי מבפנים. לא, שטויות.
זה הכל תירוצים. אולי זו בעצם הבעיה שלי, אני חייב לתרץ כל דבר
שאני עושה, להצדיק אותו. אני צריך להבין שאני לא תמיד צודק, לא
כל מה שאני אומר תמיד נכון. אולי זו בעצם הבעיה שלי. אם לא
הייתי טועה אף פעם היה לי באמת יותר קל. אבל למה אני תמיד רוצה
שיהיה לי קל? אני כזה מפונק? אולי זו בעצם הבעיה שלי? קשה לי
להתמודד עם מצבים קשים, אני מסתגר ובורח. בכלל, אני תמיד מתחמק
מאחריות. אולי זו בעצם הבעיה שלי. אני לא מסוגל לקבל אחריות,
להחזיק בסמכות כלשהי. אני מפחד שאני אהרוס משהו, לא אעשה את
התפקיד נכון ואאכזב אנשים. אולי זו בעצם הבעיה שלי, איכפת לי
יותר מדי מה אנשים חושבים עליי. אני צריך להתחיל לשים זין על
מה שאנשים חושבים עליי. זין? אולי זו בעצם הבעיה שלי.