איש אחד ישב על הכסא שלו כשהמוות נכנס לחדר, המוות התקרב לאט
לאט , האיש לא הבחין במוות המתקרב הוא ישב וכתב סיפורים, הוא
היה סופר, אומנם המוות לא ידע זאת, אבל בכל אופן לא היה אכפת
לו מה המקצוע של האיש, זה תמיד היה תלוי בדברים אחרים והמקצוע
לא הטריד במיוחד, לאיש היו גם ילדים אבל גם זה לא הטריד את
המוות, ואישה מאוד יפה שהוא פגש עוד בתיכון, וכל הזיכרונות על
השנים ההם עברו לו בראש איך היה נהדר אז, הכול היה כל כך קל
ופשוט, ועכשיו כל היום יושב ומנסה לכתוב סיפורים נדושים שאנשים
יאהבו, הוא גם זכר שפעם הוא היה סופר טוב ועכשיו כל מה שיוצא
לו לרשום על הדף זה בקושי מילה אחת חסרת משמעות ורגש, כבר כמה
שנים זה כך ואף אחד לא שם לב, כולם שכחו אותו מזמן חשבו שהוא
מת, והנה הוא יושב פה והמוות מתקרב בשקט כדי שלא ירגיש אבל
בכול זאת יש לו מחשבות עליו, הוא חשב שאולי ליפני שאנשים מתים
המחשבות שלהם הם על המוות, ואז הוא הסתובב וראה את המוות,
וחשב, למה למוות לא אכפת, למה.