החיים שלנו נחלקים לשנים.אבל ליניב החיים לא מתחלקים לשנים אלא
לתקופות,יש לו את התקופות העצובות אבל יש גם תקופות שמחות,
מאושרות, שאותם הוא הכי אוהב.

בסוף שנת הלימודים יניב פגש את שירה. שירה למדה עם יניב באותה
הכיתה אבל כל שנה הם לא ממש דיברו עד ששירה ניגשה ליניב
והזמינה אותו לצאת, זאת שירה..עושה מה שבא לה...
יניב ושירה נורא אהבו אחד את השני,זו הייתה התקופה המאושרת
שלו.
התקופה העצובה שלו התחילה יומיים לפני סוף החופש הגדול. יניב
הרגיש חרא בגלל שהלימודים אוטוטו צריכים להתחיל והוא כבר ידע
שהוא ושירה לא יהיו באותה כיתה.
יניב חזר הבייתה מחדר הכושר הוא שם את התיק בחדר ורץ למקרר,
הטלפון צלצל ,יניב ענה
"הלו"
"היי זו שירה"
"היי שירה  מה קורה?"
הכל טוב,אנחנו צריכים לדבר תבוא אליי בחמש טוב?"
"טוב ביי"
"ביי"
יניב חטף משהו לאכול והלך לשירה,הוא ניסה לנשק אותה אבל היא
דחפה אותו ממנה,יניב לא הבין מה קורה פה אבל איפשהו בלב היה לו
מושג מה יקרה. שירה התחילה ואמרה שעוד יומיים  מתחילים
הלימודים
ושהיא מתרגשת, יניב אמר לה  שהוא לא מתרגש כי זו סתם עוד שנה,
שירה אמרה לו שהשנה צריך להשקיע בגלל שהם צריכים לבחור מגמות
וכדי לבחור מה שאתה רוצה צריך להשקיע הרבה . "לא אכפת לי!" אמר
יניב
"זו גישה ממש לא נכונה אני כן רוצה להשקיע השנה" שירה אמרה לו
את זה בכעס, כאילו משהו בגישה שלו יכול לפגוע בה... כנראה בגלל
זה היא אמרה לו שהחברות שלהם מונעת ממנה להשקיע.
יניב כעס,מה אכפת לה שהוא לא רוצה להשקיע זה לא שהוא מכריח
אותה לזלזל במוסד החינוך הזה שנקרא בית ספר, הוא הרגיש שהיא
ניצלה אותו כי כשהם התחילו לצאת אמרה שזה בסדר שהם יבריזו כדיי
ללכת לים וזה בסדר שהם ילכו למסיבות כל השבוע.
יניב היה מן ילד קטן, כזה שצריך שיגידו לו מה מותר ומה אסור.
אצל שירה הכל היה מותר, עד עכשיו, " הכל בגלל הבצפר המזויין
הזה!"אמר יניב לשירה ויצא מהחדר שלה. הוא היה צריך לרוץ,הוא
היה צריך להוציא קצת מרץ כי היום לא יהיה לו  עם מי לצאת
למועדון להשתולל, אז הוא החליט לרוץ. הוא רץ בפארק והרגליים
שלו כבר רצו לבד כי המוח שלו  חשב על שירה ולא על הריצה.
פתאום, המוח שלו הפסיק לחשוב על שירה והרגליים הפסיקו לרוץ,
עכשיו הוא שמע הרבה אנשים צועקים סביבו הוא פתח את העיינים
וראה הרבה אנשים זרים.
יניב ניסה לקום אבל לא הצליח. האנשים צעקו:"ילד התעלף!תביאו
מים מהר!". "מה?מי התעלף?אני בסדר!",אמר יניב, אבל אף אחד לא
שמע הם היו עסוקים מידי בהתרגשות,לא קורה הרבה שמישהוא מתעלף
בפארק...
יניב התעורר בחדר שלו וכאב לו הראש ,כנראה מהמכה. הוא ציפה
לראות את שירה על יד המיטה שלו אבל שירה לא הייתה שם.. יניב
בכה, הוא בכה בשקט כדי שאף אחד לא ידע  אבל הוא היה רוצה ששירה
תדע אולי אז היא תרחם עליו ותחזור אליו. לא היה אכפת לו שהיא
תהיה שלו רק בגלל שהיא מרחמת  עליו הוא רק רצה שהיא תהייה
שלו.

הלימודים התחילו יניב חיפש את שירה אבל הוא לא ראה אותה  כל
היום. הוא שאל את חברות שלה אם הן ראו אותה אבל גם הן לא ידעו
איפה היא...יניב רצה להתקשר אליה אבל הוא לא יכל,זה כאב מידי.
יניב לא ראה את שירה גם למחרת ולמחרת ולמחתרת....
יניב כל הזמן חשב על שירה. בערך שבוע וחצי עבר עד שהוא החליט
להתקשר אלי. אחותה הקטנה של שירה ענתה לו "שירה לא בבית"
"איפה היא?",שאל יניב , אחותה התחילה לבכות היא חשבה שזה בסדר
לספר ליניב למרות שההורים לא מרשים "שירה בבית חולים...בגלל
שהייתה לה תאונה ..." יניב לא נתן לה לסיים
"באיזה בית חולים היא??"
"הדסה"
"ביי" אמר יניב ורץ לבית החולים. הוא פגש שם את אמא של שירה
והיה לה מבט כועס וכואב בעיניים יניב שאל"מה קרה?למה אף אחד לא
סיפר לי?" אמא של שירה אמרה שהיא לא בטוחה מה קרה "המכונית
התנגשה בו ואולי..." היא התחילה לבכות, "אולי מה?" שאל יניב,
"אולי היא רצתה שהמכונית תפגע בה". יניב לא הבין הוא לא יכל
לעכל, למה ששירה תרצה להתאבד...  
יניב נכנס לראות את שירה,שירה ישנה  או לפחות הוא חשב שהיא
ישנה. אמא של שירה לא הספיקה לספר לו ששירה לו התעוררה מאז
התאונה ,הוא ניסה להעיר אותה אבל היא לא התעוררה הוא ניסה לדבר
איתה אבל היא לא ענתה יניב חשב ששירה לא רוצה לדבר איתו והלך.
יניב חזר למחרת לבית החולים ושמע את הרופא ואמא של שירה מדברים
אמה של שירה שאלה את הרופא מתי שירה תתעורר הרופא  אמר שהוא לא
יוגע מתי ושזה יכול לקרות בכל זמן שהו...
יניב הלך לדבר עם שירה וניסה לשכנע אותה להתעורר,אבל שירה לא
התעוררה...
יניב חזר יום יום לבית החולים  אמא שלו כעסה שהוא מזניח את
הלימודים הם רבו ואמא שלו אסרה עליו ללכת לבקר את שירה, יניב
כעס, אבל אמא שלו התקשרה לאמא של שירה והסבירהלה שהיא אסרה על
יניב לבקר את שירה וגם אם הוא יבוא שלא תתן לו לרואת אותה, מן
קנוניה כזאת של אמהות...
יניב לא ראה את שירה כבר שבועיים הוא לא יכל ללמוד וכל הזמן
הוא רב עם אמא שלו על שירה, על הציונים  על הכל!

יניב חזר מבית הספרונכנס לחדר שלו ככההוא מתנהג מאז שאמא שלו
אסרה עליו לבקר את שירה , הטלפון צלצל יניב ענה יצא מהבית
בריצה. זו הייתה אמא של שירה שסיפרה לו ששירה התעוררה.
יניב נכנס לחדר של שירה,שירה חייכה אליו
"אני שמחה שבאת"אמרה בקול חלש, "ציפיתי לראות אותך ליד המיטה
שלי וכשלא ההיתה שם התחלתי לבכות אבל עכשיו אתה כאן..."
יניב סיפר לה על הריב עם אמא שלו ושהוא דאג לה והתגעגע וחשב
עליה כל הזמן. "אני אוהבת אותך" אמרה שירה, יניב לא ידע מאיפה
זה בא  כנראה שהיא אבדה חלק מהזיכרון יניב רצה שזה מה שיקרה
שהיא תשכח את הריב שלהם ושהם יוכלו להמשיך מהנקודה שלפני הריב
שלהם, אבל שירה זכרה היא אמרה שהיא רוצה שהם יהיו ידידים רק
ידידים... יניב אמר שזה בסדר אבל בפנים כאב לו. הוא יצא מהחדר
שלה והתחיל לרוץ לכיוון הפארק הרגליים שלו כבר רצו לבד כי המוח
שלו חשב על שירה, פתאום הרגליים הפסיקו לרוץ והמוח הפסיק לחשוב
על שירה, הוא רק שמע הרבה אנשים זרים צועקים:"מהר תקראו
לאמבולנס!!" ינב הרגיש שמישהוא שם לו אצבעות על פרק כ; היד.
יותר מזה הוא לא הרגיש..הוא מת, מכונית התנגשה בו. או שאולי..
הוא רצה שהיא תתנגש בו.