הזונה
הזונה - טל שמואלי

התאהבתי בזונה, לא זונה של גוף, זונה של אישיות, והיא גם לא
אחת מהזונות הפשוטות האלו של הרחוב.
לא משתמשת בסמים, אפילו לא מעשנת, ("כי זה מגעיל"), מריחה טוב,
ונראית כאילו השנייה ברחה מפרסות של קלווין קליין.
היא אומרת שהיא "נערת ליווי", הכסף הופך את הזונה לנערה, אבל
בשורה התחתונה אין הבדל בין ה 300 שקל לשעה שלה, ובין ה 50 של
זו שעומדת ברחוב.
נראית כמו מלאך האלוהים, מריחה כמו יקינטון מלבלב, מדברת כמו
מדונה ועם אישיות של ביל קלינטון.
היצירה המושלמת ביותר עלי אדמות היא הזונה הזו, אז נכון
שהקרירה ככה ככה, יש יותר להיטים, אבל עדיין, זונה או לא זונה,
היא אחלה של בת אדם, אפילו יותר מהחומוס.
יש לה נוכחות של מחבל, קסם כמו לדיויד קופרפילד וסקס אפיל שגם
מרילין מונרו הייתה טובעת בו.
בקיצור, הזונה הזו היא משהו מיוחד, אחלה זונה שבעולם, התאהבתי
בה נואשות.
אפרת, ידידת נפש שלי, שיום אחד אולי תחלוק איתי יותר מאת הנפש
שלה, אמרה בטלפון: "אתה סתם מתלהב כי אף פעם לא הכרת זונה",
ניסיתי להסביר לה שדווקא הכרתי המון זונות, אבל לא מהסוג שאתה
משלם להם. היא בטח חייכה וחשבה שהיא נצחה את הוויכוח, אבל אני
יודע שזו לא סתם זונה, זו הזונה שלי, אז התאהבתי בזונה.

זה קרה באילת. כל הזונות הכי של הצמרת באות לאילת, זה מעין
סטייל מיוחד כזה.
אל הזונה הזו מגיעים דרך אחד שמטפל בזונות, במינוח מקצועי
קוראים לו סרסור, אבל היא טוענת שהוא הפקיד שלה שקובע לה
פגישות.
"אנחנו", פתח ערן את הדיון עם הפקיד/ סרסור, "צריכים אחת שתראה
שוודית, כמו זו מאמריקן פאי, אבל לא סתם אחת, שתהיה מיוחדת,
אנחנו צריכים אופי, אישיות". מיקי הקריא את הדרישות לזונה
כאילו שהוא קונה מכונית... "וואלאק אחוי" ענה הפקיד / סרסור,
"יש לי אחת תפורה עליכם, קצת יקרה, אבל שווה כל שקל".
אצלנו, אני גיא וערן, כסף לא משחק תפקיד, במיוחד לא בנוגע
לבחורות. גם ככה תמיד שופכים עליהם ים של כסף, אם זה ב 5
פגישות של קפולסקי, דיסקוטקים ושוקולדים ,וגם ככה רק אחר כך
שוכבים איתן, אז למי איכפת אם נוציא את הכל על ההתחלה ונסיים
עם זה בפגישה הראשונה?
"יאללה, שלח אותה אלינו", אמר ערן עם חיוך מפתה - ואנחנו
ניגשנו למלאכה של ההכנות.
ערן זה אחד, בחור מנוסה, יכול להשיג כל אחת בעולם, אבל מה? יש
לו איזה קטע כזה עם נערות - סלון - בריאות - ליווי - זונות
שאין לו הסבר. הבן אדם אוהב לשלם על המין שהוא מקבל.
אני רגיל, לא רגיל כמו ערן, אלא רגיל כזה בלי בעיות מיוחדת, רק
גיא, שהוא בתול נכנס לטראנס מטורף של הכנות. התקלח שעתיים כמו
לפני איזה בר מצווה, שלוש חבילות של אורביט מנטה חריף כזה עם
טעם של משחת שיניים בשביל הריח של הפה, וחצי בקבוק "הוגו בוס"
לריח של הגוף. במידה ולבושם הייתה אישיות, הוא היה מתבייש
במקומות שגיא שם אותו בהם. אחר כך הוא נעמד על יד החלון כמו
איזה הרצל, כולו רועד מהתרגשות. מחכים לזונה שלנו.

לא עבר יותר מידי זמן, ונשמע דפיקה אלגנטית על הדלת. ערן הסתער
על הדלת, ויחד עם הדלת שנפתחה, נפתחו גם זוג עיניים כאילו
מינימום ראה את קספר. גיא ישר שם כרית על החלציים שלו, כדי שלא
תוכל לראות כמה הוא חושב שהיא סקסית, ואני נזרקתי על המיטה,
מודה לאלוהים ולפקיד/ סרסור (לא בהכרח בסדר הזה) על המתנה.
"היי בנים" היא אמרה. הבחורה, נראית שוודית לחלוטין, אבל
ישראלית למהדרין. כולנו התרגשנו רצח, וערן שיש לו טקט של ילד
בן 5 ושכל של ממטרה, צועק לעברה: "אהלן זונה", היא עקמה את
הפנים, וגיא כאילו בשביל לפצות אותה, שלח לחלל החדר את האימרה:
"שאלוהים ישמור, תראו איזה כוסית!", הפנים שלה התעקמו בשנית
והיו ממש לפני שבירה, אז החלטתי להציע לה לשתות משהו. "אפשר
לעניין אותך במשקה?" שאלתי בחלקלקות של צלופח, והיא ענתה "כן,
מה יש לכם להציע?", "מה שתרצי" עניתי לה.
וידעתי שאסור לי אפילו לפזול לכיוון המקררון הזה כי כל בקבוק
הכי קטן  שם עולה כמו פנסיה של מנכ"ל דיסקונט.
אני עם סתם בחורות לא מסתדר, יש לי פחד במה, פחד גבהים, חרדת
הנטישה ומחלת הנפילה, אבל עם זונות, דון - ז'ואן וקזנובה קטנים
עלי. הן לא מאימות עלי, לא מפחידות אותי, בא לי כזה טבעי.
"הלוואי שכל הבנות היו זונות", חשבתי לעצמי.
"אתה יודע מה, במחשבה שנייה, כוס מים תספיק", ישר הבנתי שהיא
שזו אחת מיוחדת, זונה כזו שלא תופשת מעצמה, יכלה לקחת וויסקי,
קוניאק ומה לא, והיא בחרה להסתפק במים, היא הייתה צנועה, ראיתי
עליה שהיא זונה טובה. אחרי סמול - טוק של כמה דקות, זונה או לא
זונה, חייבים לשבור את הקרח. נכנסנו שלושתנו לחדר, ועשינו אן -
דן - דינו, מי יכנס ראשון. כל הגרלה הסתיימה בכך שגיא אמר שהוא
חייב להיות אחרון, כי אם לא איך שהוא נכנס הוא ישר מתפרקד
עליה, וערן אמר שהוא לא מוכן להיות שני, כי הוא רוצה אותה
"חדשה". ניסינו להסביר לו, "אבל היא זונה, מה חדשה? על ה אתה
מדבר?" אבל ערן בשלו, ממש קולומבוס שמגלה את אמריקה. "ערן,
אתה, אתה מבין שהיא זונה והכל? אתה מבין שהיא עושה את זה 3500
פעמים ביום?" "מה קשור?, עכשיו היא חדשה!". טוב, מסתבר שערן
נרדם כאשר חילקו תאים אפורים, וקיבל רק את מה שנשאר אחרי שגם
הנעליים לקחו את שלהם. בסוף נסגר שערן ראשון, גיא שני ואני
אחרון.
יצאנו למבצע.

אחרי שעתיים ערן חוזר עם חיוך דבילי כזה של אבשלום קור, שמדבר
ל - 3.2 אנשים ב - 1 לפנות בוקר לפני "התקווה". "אפשר עוד
פעם?" הוא שאל עדיין מחייך כמו איזה ליצן מסומם, "בבקשה, זה
הכסף שלך!" ענינו לו לאחר דיון סוער של כמעט שנייה שלמה. אחר -
כך, כשהוא יצא אחרי עוד שעה, הוא כבר נראה כמו מכנסיים שנשכחו
במכונת כביסה ל 24 שעות: סחוט, מצ'וקמק ובלי טיפת כוח חיים.
הוא עדיין לא הספיק לחזור, גיא רץ לחדר אחוז דיבוק, בצעקות
שמחה וקורא לעברה: "הא! הא! איזה כוסית!".
אני כבר התחלתי להתרגש, אין אפס, רואים עליה, היא זונה של פעם
בחיים, הדלקתי טלוויזיה בתקווה להרגיע את עצמי לקראת המפגש עם
האלה שמחכה לי בחדר הסמוך, ובדיוק התחיל "תיקים באפלה". איך
שהסתיימה מנגינת הפתיחה, נגיד 33 שניות על השעון, גיא יצא.
"איך היה?" שאלתי, והוא עמד שם כמו איזה צמח חסר חיים עם חיוך
מאוזן לאוזן כמו איזה קוף שמחכה לבננה. אחרי כמה דקות של המתנה
נכנסתי פנימה, כי לא רציתי שתחשוב שאני כזה בלחץ. אני נכנס
לחדר, היא קורצת לי ואומרת: "אותך אני הכי אוהבת", "באמת?"
שאלתי, למרות שידעתי את התשובה. ממש רציתי לקבל עוד מחמאות,
ואז, בקול רך איטי וממכר, היא ענתה: "באמת, באמת". הייתה חסרה
עוד שנייה בשביל שאפילו לא נצטרך להיכנס למיטה. "בת כמה את?"
התחלתי לחקור. "אתה פה בשביל לדבר או לעשות?" השיבה הזונה
במעין סקסיות ממכרת של נערת טלפון. "את לחוצה, או שזה רק אני?"
אמרתי לה תוך כדי התעלמות מוחלטת מהשאלה הקודמת שלה. "בכל
מקרה, אני בת 24, ואתה?" "25 וקצת" עניתי בהרגשת ניצחון קלה.
אחרי עוד כמה דקות כאלו שמתי לב שאנחנו במקום להישכב על המיטה,
מתיישבים עליה, ישיבה מזרחית כזו של שיחות נפש. היא לבשה חלוק
משי ורדרד, חצי פתוח, היו לה רגליים ארוכות כמו הגלות, אבל
הרבה יותר נעימות, גוף יותר יפה מהגוף של כל בחורה שאי פעם
ראיתי בפלייבוי, ותאמינו לי, ראיתי המון, ופנים שמשאירות למונה
ליזה אבק.
התיישבנו אחד מול השנייה, ומבטים של רומן שמתחיל לכתוב את עצמו
שודרו לאוויר. "אפשר לשאול איך הגעת לזה?", שאלתי בביטחון מלא
שהיא תתחמק, "הסיפור הרגיל אני מניחה..." ענתה, "לא מכיר את
הסיור הרגיל, את הזונה, אוי, סליחה, נערת הליווי הראשונה שלי",
"מזל שתקנת את עצמך" ענתה בחיוך.
כבשה לי את הלב.

"אני מניחה שזה הסיפור הרגיל: סבתא זונה, אמא זונה, וגם אני,
לא ביג דיל..." אמרה, ספק לי ספק לעצמה.
"את עושה עוד משהו בחיים חוץ מזה?" שאלתי, "שנה הבאה אני
מתחילה, קצת באיחור ללמוד משפטים, ועכשיו אני צריכה כסף, כך
שבינתיים לא, אבל עוד שנה גמרתי עם כל זה". הייתי בהלם, כמעט
עפתי מהמיטה. "משפטים?!" אמרתי בשוק, "למה מה? זונה לא יכולה
להיות חכמה? אתה לא מכיר את המשפט ההוא? הטיפשות שוכבות סתם,
החכמות לוקחות כסף?", "מכיר, מכיר" אמרתי, עדיין בהלם. "למה את
לא מנסה משהו אחר?", שחקתי אותה טרומפלדור וניסיתי להציל את
הנפש של הזונה שלי. "אתה מכר עוד מקצוע שמרוויחים בו 250 שקל
לשעה ככה סתם?", שתקתי לרגע, היה בזה משהו. "אבל מה עם אהבה?"
שאלתי בתמימות, "אני שוכבת, לא מנשקת, לשכב אפשר ככה סתם,
נשיקה שמורה לאהבה, ואני לא אוהבת, אני סתם שוכבת". הפעם כבר
שתקתי לגמרי, זונה חכמה הזונה הזו. "את לא אומרת את המילה הזו?
עם ה- "ז"?" התפלאתי לשמוע, "לא, זה מגעיל אותי", ענתה לי
וקרצה לי ישר לתוך העין. הזמן התחיל להתגלגל, ואנחנו התגלגלנו
לשיחת נפש. "אתה יודע שהזמן שלנו עבר?" שאלה, "כן אבל לא נורא,
מאוד נהניתי", לחשתי אני בסקסיות ממכרת של נערת טלפונים. "אתה
חמוד" אמרה לי, ונתנה לי נשיקה במצח. "זה מאהבה" לחשה.
נמסתי בו מקום.

"נו" היא אמרה, "נו" אני עניתי. הכסף מותק, הכסף". היא תפשה
אותי עם המכנסיים למטה, הפעם מטאפורית. "א - אבל... לא עשינו
שום דבר!" ממש לא הבנתי למה היא נהייתה כזו מרשעת! "אוי
בונבון, לא מערבבים ביזנס עם פלז'ר". "300", אמרה במבטא בריטי
מוזר. "התעריף זה 300, אתה הובלת את השיחה, ושעה זו שעה, ידעת
את זה, לא?" הזדעזעתי. גם הייתי אצל זונה, גם לא קיבלתי כלום,
וגם הוצאתי כסף. טוב, אבל ככה זה עם רוב הבחורות שאני מכיר, אז
החלטתי שפעם במיליון אפשר לוותר גם לזונה, אה, סליחה, נערת
ליווי.
"בבקשה" הגשתי לה את הכסף בידיים רועדות. "רק שתדעי לך שאלו ה
- 300 שקל הכי טובים שבזבזתי בחיים שלי", והפעם קיבלתי עוד
נשיקה, אבל לא למצח, לשפתיים. נשיקה כזו דשנה, ממכרת, רטובה,
ממוטטת, אלוהית. "הנה לך מותק, בבקשה", שרבטה משהו על פתק לבן
קטן ונתנה לי. "תפתח רק בדרך הביתה".
עברו כבר יומיים, ואני עדיין לא מצליח להפסיק לחשוב על הפתק.
גיא וערן הלכו עוד כמה פעמים לזונות, אבל אני לא יכולתי לתפקד,
כל הזמן חשבתי על הפתק הזה, כל הזמן. נראה לי שזה עניין מכר
ההליכה לזונות, ולמרות שרציתי, לא יכולתי לעשות כלום, רק לחשוב
על הפתק. בדרך חזרה הביתה, על האוטובוס, התיישבתי, וכשהתחלנו
לסוע פתחתי את הפתק. אני פותח את הפתק, ומגלה להפתעתי ושמחתי
הרבה שמספר הטלפון שלה היה רשום שם. שחור על גבי לבן היה רשום
בפתק, שחור על גבי אדום היה חרוט לי בלב. התרגשתי כמו ילד קטן,
כמו שלא התרגשתי בחיים שלי, רציתי לבכות משמחה. כל כך שמחתי,
הערתי את ערן וגיא שכבר הספיקו להירדם, ושניהם במעין הרמוניה
צרחו: "טוס מפה יא חתיכת אימבציל מטומטם, תן לישון!", הבנתי את
הרמז ורצתי לספר לנהג, כי ידעתי שהוא יהיה ער, אבל אפילו הוא
לא הסכים לשמוע אותי בטענה "הדבר האחרון שמעניין אותי זה מה
שיהיה לך להגיד, תחזור למקום שלך ותן לנהוג בשקט".
ראיתי שם מאחור עוד איזה מישהי ערה ששמעה מוזיקה, החלטתי שהיא
תשמח לשמוע מה שיש לי להגיד, איך שאני מתיישב לידה, צעקות: "לך
ממני! מה אתה חושב שאתה עושה?? יש לי חבר! אנס! אנס!", הבנתי
שאין עם מי לדבר כאן, חזרתי למקום שלי, והתמכרתי לעולם שלי.
כבר תכננתי הכל.

אני מחלץ אותה עד סוף השנה מהזנות, שתהיה מצידי מלצרית או
פקידה, אבל שתהיה רק שלי. אני אלווה אותה במשפטים, והיא תלווה
אותי מתחת לבניין, בקיוסק של יהודה. אנחנו מתחתנים אחרי
שנתיים, ואני מלמד אותה שהיא לא אמורה לשכב עם כולם, רק איתי,
ורק מאהבה. היא מצידה תלמד אותי את כל הטריקים של המקצוע, היא
תהיה כמו סרט כחול מהלך, וככה נחיה לנו באושר ובזוגיות מושלמת
של אפרודיטה וקופידון.
נעבור לגור באמריקה, היא תהיה איזה עורכת דין כבדה, ואני אנהל
איזה משהו שיכניס קצת כסף, וככה נבנה לעצמנו חיים מושלמים. היא
תשכח את הפרק הזה של הזנות, והילדים שלנו לא יהיו זונות אף
פעם, לא הבנים, ולא הבנות. נבנה חיים מושלמים, חיים אוטופיים,
נהיה זוג מהאגדות. ידעתי שזה מה שיהיה, פשוט ידעתי.

הגעתי הביתה וישר התקשרתי לאפרת, שתבוא לחלוק איתי את הרגע
שעתיד להיות הרגע הכי מאושר בחיים שלי. חייגתי את המספר שלה,
והמתנתי. לאחר שנייה או שתיים נשמע קול מכני של אישה שאמר:
"המספר שאליו חייגת, איננו מחובר" וכאילו שזה לא הספיק, היא
המשיכה לדקלם את זה גם באנגלית, ערבית רוסית ומה לא. ניתקתי את
הטלפון בתדהמה. העיניים שלי נצצו. "אני מצטערת אמרה אפרת,
"באמת שאני מצטערת". היא התקרבה אלי וחיבקה אותי. "היא בוגדת"
אמרתי לאפרת בקול חנוק. "אני יודעת חמודי, אני יודעת" אמרה
והצמידה אותי עוד לגופה. בחיים שלי לא הייתי מבואס כמו עכשיו,
בחיים שלי. אני תכננתי לנו חיים שלמים, והיא תכננה טלפון נייד
מסריח שלא עובד. הזונה הזו היא בת זונה. "אני ממש מצטערת
בשבילך" אמרה דקלה  בקול מרגש והצמידה אותי עוד אליה. אני עומד
מחובק עם דקלה, ואז החלטתי שאולי עוד יצא לי קצת מתוק מכל
הסיפור הזה. "נכון שאת כל הזמן אומרת שאנחנו חולקים את אותה
הנפש?" שאלתי את אפרת בקול מלא תקווה. "נכון" היא אמרה. "ו..."
המשכתי להגיד מעט מהוסס. "כן?" שאלה. "אולי תחלקי איתי עוד
משהו שלך?" לחשתי לאוזנה באיטיות. "מה לחלוק?" שאלה באי הבנה
מוחלטת. "המממ... את גן הקסמים שלך?!" אמרתי.
"יא חתיכת מפגר! יא מניאק! יא זבל! בן זונה מסריח! אני שונאת
אותך! שונאת אותך! חתיכת חרא מגעיל! אתה אפס! אידיוט! קוקסינל!
זה מה שאתה!", היא צעקה, והמשיכה לפגוע בי, "עוף לי מהעיניים!
בחיים, אבל בחיים, אני לא רוצה לראות אותך יותר! עוף! עוף!
עוף! כלומניק מפגר!".
כאן הפסיקה דקלה להיות ידידת הנפש שלי, או בכלל, איזושהי ידידה
שלי.

אני? "אני עם סתם בחורות לא מסתדר", נחמתי את עצמי.
אבל עם זונות, דון - ז'ואן וקזנובה קטנים עלי. הן לא מאימות
עלי, לא מפחידות אותי, בא לי כזה טבעי.
המשכתי בתפיחה על השכם. "ללא ספק" אמרה המחשבה.
"הלוואי שכל הבנות היו זונות" סיימה המחשבה.
הלוואי...