"אחותי אנורקסית", שוב דנה עם המילים שלה, שאני לא מבינה. היא
דווקא רוצה שאני אשאל, שהיא תוכל לצחוק עליי.
"מה זה אנורסית?", הנה שאלתי וראיתי שהיא צוחקת עליי, מבפנים,
בלב שלה.
"לא אנורסית, אנורקסית. רואים שאת לא מבינה כלום. אנורקסית זאת
אחת שהיא ממש ממש יפה וכשהיא תגדל היא תהיה דוגמנית."
הלכתי הביתה, לבד. דנה לא רצתה לבוא אליי היא אמרה שהיא רוצה
שאמא שלה תלמד אותה עוד מילה, ככה היא תהפוך לחכמה יותר ואז
היא תהיה גם אנורקסית וגם חכמה. אני אמרתי שזה לא הולך ביחד
אבל היא לא הקשיבה לי.
"שלום מתוקה", שמעתי את אמא צועקת מהמטבח, היא בטח שוב מכינה
את האוכל המגעיל.
"אמא אני רוצה להיות אנורקסית.", אמרתי בקול הזה שדנה משתמשת
בו, נו איך היא קוראת לו? בטחון עצמי. "איך אני הופכת
לאנורקסית?". ואמא התחילה להסביר לי שלא צריך להיות אנורקסית
ושזה לא טוב לגוף, ושהיא לא מאמינה שילדה בגילי כבר חושבת על
דברים כאלה. ואני רק דבר אחד לא הבנתי- איך להיות יפה ודוגמנית
יכול לעשות משהו לא טוב לגוף? אבל לא היה לי אכפת אני רציתי
להיות אנורקסית.
בערב שמעתי את אמא ואבא מתווכחים וצועקים. אבא אמר שאין לנו
כסף כדי לשלוח אותי לפסיכולוג, זה מה שהוא אמר. בטח פסיכולוג
זה אחד שהופך את הבנות שרוצות לאנורקסיות. באתי וחיבקתי את
אמא, ראיתי שהיא בוכה. ואמרתי לאבא "למה אתה לא נותן לי ללכת
לאחד שיהפוך אותי לאנורקסית?".
אחרי יום אמא לקחה אותי אליו. הייתי מאושרת וציירתי סמיילים
בכל מקום. האיש היה מכוער. היה לו שיער לבן, ובאמצע הראש בכלל
לא היה לו שיער. העור שלו היה כזה למטה, כמו של בולדוג.
כשנכנסנו אליו חייכתי כמו שאמא לימדה אותי שצריך כשמבקרים
מישהו שלא מכירים. אמא נתנה לי נשיקה ויצאה. נשארתי לעמוד ולא
ידעתי מה לעשות. הוא אמר בקול צרוד "תשבי." אז התיישבתי. "לא
על הריצפה, על הכורסא", איזה מזל שדנה לימדה אותי מה זאת
כורסא. ישבתי והוא התחיל לשאול אותי שאלות ולהגיד לי כל מה
שאמא אמרה, שלא צריך להיות אנורקסית ושכדי להתקבל בחברה לא
צריך לעשות מעשים טיפשיים. ואני לא הבנתי מה טיפשי בזה בכלל.
הוא סתם לא מבין כלום כי הוא בחיים לא יהיה אנורקסית.
הייתי אצלו כמה פעמים ובסוף הבנתי שאסור להיות אנורקסית. אסור.
אז אמרתי לאמא שאני כבר לא רוצה להיות אנורקסית ושזה לא טוב אז
היא חייכה ולקחה אותי הבייתה. כשהיא הלכה לישון עשיתי לה
הפתעה. לקחתי סכין וחתכתי את הפנים, כדי לא להיות אנורקסית אף
פעם. ידעתי שאמא תשמח.