(לטליה)


סימטה צרה עם מועדון בלוז במרתף
כמה ניו-יורקי אני כמעט לא מרגיש שאני קיים
בין מפלצות בטון אטומות ושחורות
אני ניגף, מרגיש כמו נוצה תכולה ותלושה
ואם היית צועדת לצידי עכשיו
ומדברת על בלוז
אולי הייתי מרגיש קצת יותר כמו לו ריד
אבל את צועדת במקום אחר
מרגישה כמו צבע אחר של נוצה
ואני יורד במדרגות, מתקרב לצלילי הגיטרה
ומעביר בראש שורות של עמיר לב
וכשאני יורד בהילוך איטי מהמדרגה האחרונה
אל המדרכה הניו-יורקית המחוספסת
רגע לפני שאני נכנס לבלוז והבלוז נכנס אלי
אני חושב עלייך
ומרגיש קצת יותר בטוח.