|
(לטליה)
סימטה צרה עם מועדון בלוז במרתף
כמה ניו-יורקי אני כמעט לא מרגיש שאני קיים
בין מפלצות בטון אטומות ושחורות
אני ניגף, מרגיש כמו נוצה תכולה ותלושה
ואם היית צועדת לצידי עכשיו
ומדברת על בלוז
אולי הייתי מרגיש קצת יותר כמו לו ריד
אבל את צועדת במקום אחר
מרגישה כמו צבע אחר של נוצה
ואני יורד במדרגות, מתקרב לצלילי הגיטרה
ומעביר בראש שורות של עמיר לב
וכשאני יורד בהילוך איטי מהמדרגה האחרונה
אל המדרכה הניו-יורקית המחוספסת
רגע לפני שאני נכנס לבלוז והבלוז נכנס אלי
אני חושב עלייך
ומרגיש קצת יותר בטוח. |
|
|
החיים שלי הם לא
חיים!
אני מחפש הגדרה
אחרת...
אולי תקופה
להעביר בה את
הזמן?...
לא!
זה ארוך מדיי
בשביל מה שאני
באמת עושה!
להב בן לאדן, לא
עושה כלום, כל
הזמן, ממזמן!
וגם זה יותר
מדיי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.