אני בסביבה זרה ולא מוכרת. יושבת במסיבת יומולדת שלגמרי לא
לטעמי, עם ניחוח מוזר באוויר. ולא של זיעה.
לא הייתי מחוברת למה שקורה מסביבי, כאילו תחת השפעת סם. לא
שאני יודעת איך זה כי אף פעם לא השתמשתי ואני גם חושבת שאני אף
פעם לא אשתמש, אבל אני חושבת שככה מרגיש מסומם.
המאוורר שפועל בעוצמה לידי מטרטר ברעש מעצבן ובלתי נסבל.
קולות הטרנס המהדהד הוחלפו כעת לקול הצווחני של ג'סיקה סימפסון
שאמור להיות רך ומרגיע. אניה ויזהר, חברים זמן מה, מחליטים
לקום ולרקוד. הוא מושך אותה יותר ויותר לרחבה והם מחליטים
להיעצר בול מולי, לפני המאוורר. רגליה בפישוק קל ואחת מרגליו
בינהן. הם נעים לאט לאט ימינה ושמאלה, סופרים את הצעדים שלהם
בלב. ידיה לופתות את צווארו, מקוות שהרגע ימשך לנצח ומנסות
לשכנע אותו להישאר עוד קצת. הידיים שלו, ספק מונחות, ספק
מחבקות. באי חשק, שמוטות כאלה. המאוורר בנתיים עושה מאמצים
לעזור לחמם את העסק שרואות כנפיו המסוחררות. הוא כורך את קצוות
שערה סביב עורפו של הנער כל כך חזק, עד שנראה שהוא עומד
להיחנק.
הם מטים את ראשם ומתנשקים.
פלש המצלמה מגיח משומקום. קשה לי לעמוד ככה מהצד ולהעמיד פנים
שהכל בסדר. ועוד פלש. ואני מגששת את דרכי באפלה של המקלט
ומחפשת את מתג האור של המציאות. אני מרגישה כאילו אני צועקת
ואף אחד לא שומע. עוד פלש מגיע ואני מאבדת את שיווי המשקל
וכמעט שנופלת.
בזכותה של אלה כמעט מעדתי. היא סיפרה לי שאין לה חבר, אבל יש
מישהו שמעוניין בה. הידיעה הזו, משום מה, השיבה לי ניצוץ של
תקווה. למרות שהיא לא מעונינת בו בגלל שהוא ככה ובגלל שהוא
ככה, הענקתי לה במתנה את אחד מחיצי הקופידון שלי, לכל מקרה.
פרשתי את כנפיי והתיישבתי בחזרה על הספסל, יודעת שאני לא
מסוגלת להעיר אותם, כי הרי הם מאוהבים ומישהו חכם יותר ממני
אמר פעם שהאהבה היא עיוורת, וכל עוד גם אניה וגם יזהר
עיוורים-אני מניחה שזה בסדר.
פתאום, חבר של ידידתי מיטל, עמירן, ניזכר להופיע. מיטל מרב
התרגשות עושה הצגה שהיא עומדת להתעלף ונותנת לכל המעונין לשים
כף יד על השד השמאלי שלה ולמדוד לה את הדופק. לא יכולת יותר
להסתכל על המחזה הנורא הזה, אז יצאתי החוצה להתאוורר.
רוח קרה באה מהים והצטמררתי. התיישבתי על איזה ספסל שפנה
לכיוון הכביש. מישהו שכח שם איזה כובע קאובוי, והנחתי אותו על
הראש. מכונית שחורה נעצרה ובקעו ממנה צליל השיר של בויזון,
baby can I hold u ?. הנהג נראה בן 20+. אולי אפילו 30. עיניים
חומות, זקן צרפתי והוא סירק את תלתליו השטניים. "סליחה," הוא
פנה אליי, "איך מגיעים לרחוב פנחס לבון?" "לא יודעת," הרמתי את
כתפיי. "את צריכה טרמפ?" אובד הדרך שאל. "לא תודה," עניתי
בנימוס. "את סתם יושבת פה?" הנהנתי בראשי להסכמה. "אפשר לארח
לך חברה?" הוא המשיך לנג'ס. "זה בסדר, אני עוד מעט הולכת,"
ניסיתי להתחמק. "היי, קאוגירל, אולי תבואי לרכב עליי?" "אבל
אני רוכבת רק על סוסים ואתה נראה לי כמו חמור". לא האמנתי שזה
מה שאמרתי. אמא שלי נדנדה לי כל השבוע כמה שצריך להיזהר ולך
תדע, אולי זה באמת היה איזה סוטה מין שתכנן לאנוס אותי. "טוב,"
הוא ענה קצת כועס, "אבל שתדעי שלא כל האנשים הם רעים." וזהו.
הוא נסע. קצת נבהלתי, אבל שמחתי שעברתי את זה בשלום. הנחתי את
הכובע במקומו.
ירדתי חזרה למקלט. ירדתי במדרגות שלפתע פגע בי משהו בעוצמה
כזו ששמעתי צלצולים באוזניים. "אני מצטערת," זו היתה כלת
השמחה, עליזה. "זה בסדר," עדיין לא העזתי לפקוח עיניים.
לקחתי מאחת הקערות קוביית קרח והנחתי על המקום הכואב.
חיפשתי את עליזה, להיפרד ממנה לשלום כי כבר מאוחר. לבסוף
מצאתי אותה בקטע יותר אחורי של המקלט, יושבת בוכייה על מזרון
קצת קרוע ומחזיקה ארנב צעצוע בלוי. "עליזה," ניגשתי אליה," את
בסדר? למה את בוכה?" "הם הרסו לי לגמרי את המסיבה," היא הסבירה
לי בגמגום קל. "למה?" "כי במקום לשמוע שירים שמחים עם קצב שאני
אוהבת או סתם שירים עם קצב שאני לא אוהבת, הם שמים שירי אהבה
שקטים ומדכאים. כמה אפשר לשמוע שירים שבעצם מזכירים לי מישהו
שאהבתי?" היא התרפקה עליי ולא ידעתי מה לעשות אז חיבקתי אותה
בניחום. השיר של אירוסמית', hole in my soul, שהיה שייך פעם לי
ולעוד מישהו, התנגן. באמת כמה אפשר להקשיב לשירים האלה
ביומולדת של עצמך?! אחרי מחשבה ארוכה עניתי לה: "את יודעת מה
אומרים: אם אתה לא יכול לנצח-תצטרף." בתור קופידון ידועה
לשמצה, סידרתי לה עם מי לרקוד, פרשתי כנפיים ויצאתי.
הלכתי לכיוון תחנת המוניות, לתפוס טרמפ הביתה. התכופפתי לכיוון
החלון. "אה, אני רואה שאתה כבר תפוס," אמרתי לנהג והצבעתי על
הזוג שמאחוריו והנערה שישבה לידו. "זה בסדר," הוא ענה לי במבטא
עירקי, "לאיפה את צריכה?" "לא אני מעדיפה לחכות למונית הבאה,"
אמרתי. "נו, אבל יש מקום, לאיפה את צריכה?" אמרתי את הכתובת.
"כנסי פנימה." נדחפתי לאחור כי גם ככה אני מאחרת.
וכך נסעתי. לידי זוג שהתחרמן בלהט, מלפני נערה מסטולה ("וואו,
איזה מגניב זה היה אם הייתי יכולה להפוך לפרפר!") ולידה נהג
עירקי. לפחות גם את זה עברתי בשלום. ומהר. כי הנהג לא בדיוק
חשב שכדאי לעצור באור אדום...