אלייך,
עברו בערך יומיים מאז שאמרת לי (או יותר נכון כתבת לי) שאתה
רוצה להיפרד. כתבת לי שאתה אוהב אותי בתור friend (אני מעכשיו
אתרגם את זה לידידה, ברשותך), ובתור ידידה שכזו, אתה אף פעם לא
תפגע בי. אבל בינינו, שנינו יודעים שהמשפט הזה סתמי. כי מה זאת
אומרת כידידה לא תפגע בי - האם זה אומר שבחברה, במובן הרומנטי
של המילה, מותר לפגוע? האם אתה חושב, וסליחה שאני מקדימה את
המאוחר, שאם ומתי שתהיה לך חברה אחרת ונניח שאני אמשיך לאהוב
אותך, זה לא יפגע בי? תראה את ירון ורות - דוגמא קלאסית!
אני לא יודעת אם אני רוצה להיות ידידה שלך. אני כאילו רוצה,
אבל יודעת איך זה יהיה: בהתחלה נדבר כל יום זוגי או אי זוגי,
אחר כך תמצא חברה ואני אטריד אותך פעם בשבוע כי לוודא שאתה עוד
קיים, ואז אני אמצא חבר ויותר לא אתקשר אלייך ואתה לא תתקשר
אלי. זה מה שיקרה.
      אתה יכול להבטיח לי אחרת?
ולמה בעצם נפרדנו? אם כבר ידעת שאתה לא מרגיש כלפיי כמו פעם,
כבר שחגגנו את החצי שנה, למה לא נפרדנו אז? החלטת לתת לנו
צ'אנס בלי לטרוח לספר לי? או שהחלטת לחכות עם זה במיוחד אחרי
שנשכב? אל תבין אותי לא נכון, אני לא מתחרטת על זה ששכבנו, אני
פשוט חשבתי שזה "בא מאהבה". אני צריכה ללמוד שלא מערבים סקס עם
אהבה..
אתה זוכר איך הכל התחיל?
בשקר. אתה "פתחת את העיתון, ראית את המודעה שלי והופתעת לראות
עוד מישהו עם כל כך הרבה תחומי עניין כמו שלך." אתה גנבת את
הכתובת שלי מירון, כי מצאתי חן בעינייך. כל מיני דברים שעשית,
הגיעו מדברים שסיפרתי לירון, ואני חשבתי שאתה בסך הכל מה
שחיפשתי כל כך הרבה זמן. שאני ואתה משדרים על אותו הגל, ומכאן
אני לא בטוחה עם הקטע הזה של הידיד/ה לא יילך בינינו, כי
מלכתחילה לא היינו ג'ואי ודוסון, אתה מבין? לא היינו מחוברים
בעצם אף פעם יחד.
אני אולי גם כן התחזיתי ולא הייתי מי שציפית שאני אהיה, אבל
היו לי כל כך הרבה טעויות בחיים, שהחלטתי שלא אחזור עליהן ולכן
הצגתי לפנייך את "שירן האידיאלית" הכוללת את כל הצדדים החמודים
והנחמדים שלי בלבד. אבל "שירן האידיאלית", מה לעשות, החלה
לדהות והתפרקה לחלקים שונים. החלטתי שאם אתה כל כך רוצה אותי,
אתה צריך לאהוב אותי כמו שאני: פחדנית, חלשה, דכאונית, צינית,
מינית, בעלת חוש הומור שלא כולם מבינים, טיפוס ביתי שאוהב מדי
פעם לכייף (תתפלא!). שירן מושלמת, שהיא כמו כל אדם - לא
מושלמת.
ולאט לאט המסך יורד של "שירן האידיאלית" ואתה עדיין מכנה אותי
"אחד משיבעת פלאי תבל" ומגיב לתיאור העיניים שלי: always look
on the bright side of life.
ועכשיו העיניים שלי ירוקות. שבו למצב הטבעי-תמידי שלהן: ירוק
עצוב ומאוהב.
ואז הגיע יום האהבה העברי, ט"ו באב. עברתי חוויה סוריאליסטית
במסיבת היומולדת של ידידתי עליזה, חוויה שפתחה לי את העיניים:
אני מאוהבת. בך. ועוד לא אמרתי. רק שאלתי במרומז: "מתי
נתנשק?"
הבאת לי את הטלפון שלך, אחרי הכל, כפי שכתבת בעצמך, "שיחה
אמיתית זה עם בזק", לא?!
לקחתי את עצמי בידיים. החלטתי להתוודות על אהבתי כלפייך. יש
האומרים שהאהבה ממבט ראשון היא חזקה ומיוחדת עד מאד, מעניין אם
יודעים עד כמה חזקה ומיוחדת האהבה שנוצרה עוד לפני המבט
הראשון. לא עוד רמזים, שירים או ציטוטים, רק כמה מילים קטנות
שינסו לשקף רגשות גדולים, גם אם הן לא יגיעו לשמינית מן הדרך
שמובילה לרגשות אלה.
אני אוהב/ת אותך.  
אצלי לילה סוריאליסטי, יום אהבה, ירח מלא, נהג מונית. אצלך
לילה רגיל למדי, 4 באוגוסט, נדנדה חורקת בגן שעשועים חשוך
ומעורפל.
           אצלי סדק בלב. אצלך...?
דיברנו בטלפון. אני יזמתי. קבענו להיפגש. כאן. בעיר שלי. פגישה
ראשונה. לא יכולה לגבור על הרגשות שלי, לא יכול לגבור על
הרגשות שלך. נשיקה ראשונה. חמוד. הוא מתרגש. מצחיק. הורס את
מדף הדיסקים ושופך את הקולה. מתוק כזה. סרט דבילי. הולכים
הביתה. זהו. אנחנו חברים.
שבוע עובר. מכתב: "מבלי להסתכל בעינייך החומות-ירוקות העמוקות
ובתוויי-פנייך המפוסלים בכשרון רב ובשערך הגולש והרך ומבלי
להריח את הניחוח הנפלא שלך ולהרגיש את מגעך המלטף על עורי,
מבלי כל אלו, אני לא כל כך מסוגל להעביר את הרגשות שלי במלוא
עוצמתם." תתפלא, אבל ב39 המילים האלו הצלחת להגיד המון. דווקא
שהייתי איתך, כל מה שהצלחת לעשות זה שוב ושוב לערער את הביטחון
העצמי שלי. אתה לא מסוגל להגיד לי שום דבר טוב בפרצוף מבלי
איכשהו לקחת אותו חזרה.
"אם היו שואלים אותי לפני כחודשיים אם בחורה כמוך היא הטיפוס
שלי הייתי אומר בסופו של דבר לא. אבל זה שהתאהבתי בך כל כך גרם
לי לחשוב פעמיים על הנושא, כי בעצם טיפוס הוא מישהו שהיית
חושבת שתתאהבי בו בסופו של דבר ולבסוף כשאת מתאהבת במישהו שהוא
לא בדיוק הטיפוס שעליו חשבת, רק אז את מבינה שאת לא יכולה
לבחור טיפוס ולהתאהב בו, אלא את מתאהבת באדם והאהבה הופכת אותו
לטיפוס שלך..." אז מה קורה לך? תגיד לי, רק תאמר לי, מה בדיוק
קרה לך? האם גם הפעם "המוח שלי והצנזורה שלו מחליפים משמורת עם
הלב שלי והרגשות שלו ולכן הפה והיד מדברים ללא סלקציה כלשהי?"
אז זה מה שאתה רוצה באמת? "אני רוצה לשמוע מה את חושבת קודם
ולהתייעץ איתך בעניין לפני שאני עושה משהו... אני לא מצליח
להשתחרר כרגש מההרגשה הזו שנחתה עליי..." לצה לא יכולת לדבר
איתי הפעם, אולי אם היינו מדברים ומתייעצים היינו מתגברים על
מה שזה לא יהיה.
ליוויתי אותך למונית. עברנו דרך רחוב הגליל. ופחדתי. לא מזה
שהרחוב חשוך וחד סטרי. פחדתי מזה שלא ידעתי אם אני מאוהבת בך
או שלא? האם אני מאוהבת בפעם הראשונה בחיים שלי? לא ידעתי מה
זה. אבל זה היה כל כך חזק, שלא היה אכפת לי מה זה. ואתה הרגשת
את זה גם: "מעולם לא הרגשתי קשר כל כך מיוחד עם מישהי ומעולם
לא הרגשתי כל כך אמין וכל כך אמיתי עם מישהי כמו שגרמת לי
להרגיש".
אני פחדתי לאבד אותך באותה המהירות שמצאתי אותך. קשה היה לי
להאמין שה"מישהו" שלי קיים ומצאתי אותו. ניסית להרגיע אותי.
הצלחת. אבל עכשיו הפחדים שלי התגשמו. תהיתי כל הזמן למה אני
מנסה להרוס את הקשר בינינו ועכשיו אני תוהה למה אתה מנסה.
נלחמת על הזכות לאהוב אותי. ועכשיו זה מה שאני עושה - נלחמת על
הזכות לאהוב אותך: בוא נוותר. בוא נפסיק לחפש את הכאב והסבל
שיש ביחסים הללו, אני בטוחה שיש להם מספיק צדדים אחרים שאנחנו
יכולים להרגיש ולשתף בהם אחד את השנייה.
זוכר שהסברתי לך את ההבדל בין אהבה להתאהבות? זוכר שהתעקשת על
כך שאהבה היא החזקה, היא הקובעת? זוכר שכתבת לי בSMS: " I
still love you, you know"? אז love בתרגום חופשי זה כידוע =
אוהב. האם עכשיו אתה מגדיר רמות שונות של אהבה? פתאום אתה זקוק
לזה, אה?
"ממך אין לי סיכוי להתייאשות, אני לא מתכוון להרים ידיים אף
פעם, בזמן הקרוב או הרחוק, גם אם האופטימיות היא כל מה שיהיה
לי... בקשר ליחסים שלנו, כל עוד יש בהם אהבה ואפילו הפשוטה
ביותר, אין להם סוף ואין דבר מיוחד מהם. אני פה, אחכה לך."
אל תדאג, אני לא אנג'ס לך (לא יותר מדי בכל אופן) ואני לא אהיה
אובססיבית עד כדי מוות. מבטיחה. שלא תחשוב שאני כמו נו, מה
שמה, שאמרה לירון שאם הוא לא יחזור היא תתאבד. אני לא כזאת.
"על כמה דפים כבר ניסינו להבין מה זו אהבה או התאהבות ובאיזה
חלק ממנה (או כולה) אנו זוכים לשתף אחד את השנייה ולהפך?" יותר
מדי. "אהבה, כמו כל רגש אחר, לא היתה רוצה שיחשבו עליה ושינתחו
אותה יותר מדי". ומה עם אין ברירה???
האהבה לא מתה. האהבה לא עזבה. היא יושבת בפינה, היא קצת נעלבה.
צריכה לקחת כמה כדורי פרוזאק להרגעה.
                             ...אני מתגעגעת...
לאהוב אותך. אני לא אוהבת להתגעגע.
אני יודעת שהיו לנו רגעים מאד לא טובים ביחד, אך עקפנו אותם.
היו לנו הרבה הרבה רגעים מיוחדים ומאד מאד כן חיובים ונעימים,
אתה זוכר?
הנשיקה על הגשר, כשהיינו בנחלת בנימין, כשצילמנו את הפרוייקט
שלי בתקשורת, כשהצטלמנו בפוטו רצח, כשראינו "יעד סופי",
כשהלכנו על החוף ומצאנו צדף גדול, כששיחקנו משחקי וידאו,
כששיחקנו באולינג, כשהלכנו לגבעת בטיח, כשהיינו במצפה עזריאלי,
כשהלכנו לקנות קונדומים ועשינו את זה עד הסוף...
ועוד...
"מהי ההתאהבות המועדפת? ההתאהבות בחלום או ההתאהבות במציאות?"
אמנם במציאות לעיתים (OK, הרבה פעמים) נפגעים ולעיתים יש צורך
לעשות פשרות, אך הרגעים היפים הרבה יותר יפים במציאות. אני לא
מתחרטת על שום דבר שעשיתי עמך, כי אני יודעת שכל מה שנעשה,
נעשה אחר מחשבה וביטחון מלא ובעיקר ידיעה שתהיה שם לצדי,
כשאצטרך.
נכון, אתה מזל קשת ובאהבה אתה מתחמם מהר ומתקרר מהר. נכנסת
לשלב התקררות ואולי אפילו קיפאון. אבל לא ניסית לעצור בעד זה,
להציע לי לעשות דברים בשבילך או בשבילנו. אולי אתה בנאדם שמאד
כואב וקשה לו לתת הרגשה רעה למישהו בסביבתו עד כדי כך שאתה
מעדיף להתמודד זמן רב עם ההרגשה הזו לבד, לא לשתף, להתנהג
בצביעות כלשהי וכן הלאה...
שוגי,
אני אוהבת אותך.
תעשה עם זה מה שאתה רוצה.