"השירה פותחת לפנינו דלת להרף עין ומניחה לנו לנחש מה ראינו
מבעד לדלת הפתוחה"      (קארל סאנדברג)

בתינו נסים מפנינו, אתה לבדך ביקום הרחב
מתיישב בתוכם. סלע צף, דמיונות מנחמים ביקום במושלם
מציעים עצמם למכירה. בית עבוט,
מציאות כמשכון נעזבת כבדה.
שב בגן-הנחש בין עצי-הדעה.
אם אשכח ימיני תשכח המילה. גם סודות ייתמו,
וכבלים יחזיקונו כווי-החכה כשעורנו מתוח
בטווחי גבולותיו מעל שדות אנשים תואמים של רעם.
ואתה, הנרדם, היושב בביתו ולוחש לקירות בשפתם
הבלתי מוגבלת, הכל-כך אנושית, חלומות שאינם אלא
מה שאינך, ואינך ישן כלל.
שב בלול ילדותך בין סורגי השירה. אם אשכח שמאלי
תשכח התמונה. חזותה השבירה.



"כשאתה קורא שיר, מבין אותו וקולט את המשמעות הצורנית
העשירה שלו, אתה משתלט קצת על התוהו ובוהו"
          (סטיבן ספנדר)

במגדל הפסיכו-פלסטי הנישא מעל המתכתי
בתכלת העצבי ברום המוח
פעימה אלקטרית הומיה מגנטיקה זורמת
גאות ושפל באלפית שנייה
פולסים של חשמל מרוכז
 מחשבה טהורה

מי ומה בהלכי הרוח
בדו"ח המדען הראשי רווי הפערים
"לך לך בתחושתך אשר הרגשת...
והיית אמת באשר פעלת...
  הציווי הוא בעצם הידיעה"

"כאן אני הוא הברבר, יען כי איני מובן לאיש"
 -אובידיוס, בגלותו בעיר טומיס-

צלע הר טרופה בצל הירח
הפואטיקה של הקוסמוס
שלילת ה-יש בעזרת יש אחר
זו מהות הקשר בין המיתרים
הנגן האדריכל פורט ושר
 הפסל המשורר



"שירה היא מה שראה מילטון אחרי שהתעוור"
              (דון מארקיז)

בטרם היקום וכל צבאות
בטרם הממסד
הייתי בא בחצרות
וממלא ליבם שירה
היינו האלים של האינסוף
שוכני הכלום
כל-יכולים לעשות
עושי השום-דבר של העולם

תוקפי ומגיני אחד הם
צביר עוצמה
ישועה ביד אשר אוחזת
גם את האימה

עתה בריק המשתרע
שוב אמלא בשיר
מאוחדים רק במותנו
בחיינו נפרדים
אחיי ואחיותיי קראו לי
התמידו בשירם
אני האחרון לשוב
עתה מאוחדים כולם

בבוא המנוחה
ברדת הוילון
המה ינחמוני
בשוכבי לישון



Merde a' dieu    -   חרא על אלוהים
           (ארתור רמבו)

תת הכרה נפרשת כמו מגפה
על-קולית
לביתי יהיו צמות אבל לא שדיים
אל תחפשו קשר בין המשפטים
במהירות תת-קולית שתי כוסות טסות
מוחי נמלא ביין
אברי אינו כלי זין
זין על אלוהים אמרת חרא על אלוהים
אמרת חרא על מדרכות נושק לנעליים אמרת
ארועים יומיומיים נכלבים בארועים יומיומיים נכלבים
במילים החוזרות על עצמן להדגשה
יש גם דרך אחרת ל
ה ד ג ש ה
אבל זו לא מוצלחת במיוחד אני סקפטי לגבי העבר
דווקא העתיד יפתיע לטובה זו ההווה
המהווה נעלם
לביתי יהיו צמות ופות אבל לא קוס
הו לעולם לא קוס
אל תחפשו מילים יפות נעות במעגלי השיר
תמצאו פה רק רווחים בלתי אישיים
תבינו
צריך להפריד ביניהם
אם לא
הם מתאגדים
תופסים פ י קודעל הש
י   ר

תחי
 מהפכת
    הרווחים

.
לביתי יהיו צמות יפות וטהורות



"השירה היא דת, אבל בלי התקווה"
        (ז'אן קוקטו)

מ ע כ ש י ו
השירה נכתבת באותיות שחורות
מ ע כ ש י ו
אומרים הילדים ומתכוונים - עד לעולם

אז

ל ע ו ל ם
השירה נכתבת באותיות שחורות
ל ע ו ל ם
אומרות האותיות האבלות