|
ועכשיו הגיעה השתיקה
ועכשיו זורמות להן הדמעות
ועכשיו אני לא מסוגלת להתמודד
לא עוד
ועכשיו רוצה לקום וללכת
ולברוח למקום אחר
ושם הזמן יעצור מלכת
ושם אמצא חבר
ושם לא ידעו מי אני
ושם יהיה מרגש
ושם לא אתחבט בי
ושם אוכל להתחדש
האם אתה יודע שאני יכולה?
האם אתה יודע עד כמה ?
האם אתה חושב עלי?
ואם כן אז כמה?
האם טוב לך שם?
האם אתה שורד?
וכמה אתה באמת יודע עלי?
וממה ממה אתה פוחד?
ולמרות שעזבת אני עוד כאן
וקשה לי אך חולף לו הזמן
אתה שלימדת
אתה שנגעת
אתה שהרגעת
אתה שפגעת
אתה שנטשת
אתה שהיית
אתה שאהבת אותי
ואהבתי אותך
ושנאתי אותך
והערצתי אותך
וכמהתי אליך
ולימדתי אותך
ופגעתי בך
ונתתי לך
ונתתי לך
ונתתי לך
מי אני שאפגע בך
מי אני שאלמד אותך
מי אני שאתן לך
מי אני שאוהב אותך? |
|
|
- מה השמועה
הכי מעצבנת
שהפיצו עלייך?
"שהבאתי לעמנואל
הלפרין בראש תוך
כדי ששלושה
פועלים זרים
מאוזבקיסטן
מציירים לי על
הגב פנטגראמים
בלורד ורוד".
- וזה לא
נכון?
"פנטגראם? מה
אני, פאגאנית?
הם ציירו מגן
דוד!".
(מתוך הראיון
המרגש והבלעדי
עם איזה אחת.
בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.