בוקר אחד, אחד מאלה שקמים בהם ויודעים שדף חדש נפתח עם עצמך
ראיתי את עצמי במראה הכנתי קפה תחושה של כבוד ויראת אל תקפה
אותי הצצתי בחלון בחוץ הכל היה נורמאלי לחלוטין ולא שיערתי
בנפשי שיהיה יום זה מיוחד במינו כמו שאספר לכם עכשיו.
הלכתי ללימודים כמנהגי בקודש המכללה והבניין עצמו כבר לא היו
מאיימים כמו בהתחלה הרגשתי שגופי מכיר כל שעל שאליו אפנה בכל
אשר יהיה וכל דבר לא יראה כתמול שלשום נכנתי למסדרון ועליתי
לשיעור הראשון וכשיצאתי מהאחרון הרגשתי כאילו הלכתי בגיא
צלמוות וראיתי את האושר מתקרב וכאשר רצתי אליו הוא נראה לי
גדול וגדול יותר ממה שציפיתי. הציפה אותי תחושה של שכינה של
זכות הרוח והנפש עמדתי מול יומי האחרון, שנתיים וחצי של
לימודים מן הבוקר עד הערב לא לישון או לאכול או להנות.
מחר אני טסה לחו"ל אמנם להמשיך ללמוד אבל באורח חיים שונה ממה
שהיה עד עכשיו זה יהיה מוזר.
בוקר יום שני בריאת העולם פעמיים כי טוב לא יהיה היום קמה
בבוקר עדיין רואה את האושר ספק נוגעת בו ספק מתקרבת אליו והוא
עומד מולי תמים כביום הוולדו "בוקר טוב אהוב יקר מה  שלומך
ואיך עברה עליך שנת היופי" "הכל כתמול שלשום אילו הייתי מרגיש
אחרת הייתי מיידע אותך מייד, מהו סדר יומך המפרך הבנתי
שמתוכננת טיסה משום שמזוודתך מוצבת ישר אל מול עיניי" ואני
מחייכת רואה את האושר בעיניו העצובות משדר אלי את אהבתו "טיסה
לשם השכלה ולשם עבדות נוספת ללימודים שנמשכים מעל ומעבר לכל
הסיבולות שלי אך מחשל הדבר משום שכך רואות עיניי את החיים
האמיתיים"
טיסה- המטוס הגביה רחוק מעבר לעננים יום חדש הפציע יומי האחרון
על אדמת הארץ הזו.
ישראל אהובתי המתיני לי עד קץ הימים עוד אשוב אליך כילד אובד
אל אימו ואת תקבלי אותי אליך בשתיקתך ובגעגועיך. החזיקי מעמד
כי אני פה בנפשי נשבעת אני לך אמונים "אם אשכחך ירושלים תישכך
ימיני" ובכן זהו יומי האחרון