אושר, האושר, אני חושב על דבר אחד שהייתי רוצה לאחוז בו מבלי
לעזוב ולהישאר ככה. לתקופה מסוימת, כמו מחלה הלכתי בין אנשים,
חיפשתי דברים חומרניים כדי למצוא נקודת אור קטנטנה - אושר.

חלום חלמתי ובחלום מצאתי אושר קטנטן כמו שחיפשתי, עגול ועטוף
בעטיפה ליום הולדת ה 21 , פתחתי את המתנה, ובתוכה גליתי שאושר
הוא רק קופסא ריקה עם תוויות שם עליה כתוב אושר ב 21 שקלים -
במבצע - 2 במחיר של 1 .

למחרת קמתי לשגרת יום עבודה, מהלך-מת , שעובד ויוצר סביבו חברה
קפדנית וזהירה. כולם מנסים להגיע לקצה של המדרכה עם תחבורה
עצמאית ללא כל עזרה. כולם כאן קשוחים, אף אחד לא יעזור אף אחד
לא יקבל תמיכה, אנחנו חברה של הולכים-מתים.

מגדל-פלצת, שם הם חיים שם הם ישנים שנת מתים, שם הם יוצרים עוד
הלכים-מתים. קונים אותם בכסף ובזהב, גונבים בשקט את שנשמתם
בסתרים. היכן שיש ממון יש גם כוח, וכוח מושך עוד כוח ועד כמה
כוח שדרוש. דרושים אנשים ללא פחד מלהרוס אחרים - מודע במוסף
הדרושים. אנשים שאוהבים כוח, אנשים שמלאים חמלה מבלי הרבה
לסלוח - הולכים-מתים, שמוכנים למכור אהבה בטיפת מניה בשווי 200
דולר ליחידה.

המפעל, גדול ומלא פחחים ועובדי תעשיה. האנשים הטובים, הישרים
שעובדים יום וליל כדי להאכיל את האהבה היחידה שלהם - משפחתם.
עומלים קשה במלאכת הפח והחרישה לעשות קופסא אחר
קופסא...האדם-המכונה.

אושר, הייתי אוחז בו מבלי לעזוב. חלום חלמתי, ובחלומי מצאתי
אושר בדרך לעבודה. עברתי ליד דוכן שמציאה אושר עטוף בעטיפה.
פתחתי את העטיפה בתוכה היה מצוי קופאת פלאים עליה היה כתוב - "
אושר במבצע - 21 שקלים 2 במכיר של 1. תהיתי לעצמי - אם זה כל
חיי חיפשתי, האומנם מצאתי, האם אושר בא בקופסא? ואם כן, אז
איפה החצי השני נימצא?

לכן זרקתי את האושר לים, האושר שקע לו כסירה טרופה בלב סערה.
ללא קרב, ללא תכנים, ללא פרט אינדיווידואלי ללא הקרבה. אושר
טבע לאט כשם אבן שנזרקה.  אחר כך חזרתי למעוני, ערב היה ורעב
חדר לבטני. חשבתי על מעשי היום, האם זו משוואה - לא ידעתי
לענות לעצמי, על אותה השאלה. האומנם מצאתי אושר למרות שהוא היה
סגור בקופסא?  חייכתי לעצמי, נשפתי קלות, אבן צללה לה מנפשי,
מזגתי תה לספל וקצת חלב. היה חמים במעוני, ומצאתי את הזמן. ללא
מקדמה מיותרת וללא ספקות והסברים , פתחתי מחברת, אחזתי בעטי,
וזאת פתחתי הפסקה - "אושר בקופסא".