אתה מבין, החוכמה היא לא למשוך יותר מדי תשומת לב... זאת אומרת
לא ללכת עם חזה מתוח מדי אבל מצד שני גם לא להסתובב שפוף עם
הזנב בין הרגלים. הפרנציפ הוא לשמור על איזון, אתה
מבין...להתלבש בצורה מכובדת. לא נוצץ מדי, אבל גם לא זרוק...
אתה לא מעוניין הרי למשוך תשומת לב מיותרת.
כמו כן, מומלץ לזרוק לאוויר פה ושם מלים כמו: "טוב", "תודה",
"בבקשה", "שלום", "להתראות", "בסדר" וכיו"ב, רצוי בצירוף
חיוכון בזווית הפה... זה אף פעם לא מזיק לתת לאנשים לחשוב שאתה
מתערה בחברתם (אל תדאג, לרוב הם יסתפקו בכך ויהיו יותר מדי
שקועים בעצמם מכדי לשים לב למהות כוונותיך ולפתוח בשיחה של
ממש)...כדאי גם שהבעת פנייך תהיה אחידה...לא שקועה מדי אך גם
לא תזזיתית. אתה לא רוצה לשקף בפניך את הרגש החבוי שעלול לגרור
אי אלו שאלות מיותרות. והעיקרון הכי חשוב הוא להיות קשוב לעצמך
האמיתי. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתחיל להאמין באמת בתוך
תוכך שהכל משתפר ושיש תקווה באופק או איזשהו שביב של עתיד בהיר
ואז לחטוף בפעם המי יודע כמה אגרוף חזק לסרעפת בערב מול המראה,
אתה מבין...
מצד שני, אתה חייב גם לשמור על האני האמיתי שלך שלא יקרוס
פתאומית מעומס הכאב...למשוך כל שנייה בזמנה תוך כדי עידוד
פנימי להמשיך בתלם כדי שהגחלת לא תתפורר מבפנים...כל שנייה
בזמנה...באיזון...
רק כך תוכל להמשיך ולדעוך בשקט מבלי שהם יחשדו...מבלי שהם
יפריעו לך...
וכשיגיע הרגע אתה כבר תדע לעצום עיניים ולרחף לך אל עבר הסוף.
אני...כבר.. אחכה לך... בפתח... עם שושן שחור...בידי...
כי...אני...עכ..שיו... נר..דם...
אתה... מב...