Quis hic locus, quae
regio, quae mundi plaga?
אילו ימים אילו חופים אילו סלעים אפורים
ואילו איים
המים השוטפים את קדמת הספינה
וריח האורן והקיכלי
הנשמע דרך
הערפל
אילו מראות שבים
הו, בתי.
אלה המשחיזים את שן הכלב, בכוונת
מוות
אלה המבהיקים בתהילת יונק הדבש, בכוונת
מוות
אלה המתפלשים בסיפוק החזירי, בכוונת
מוות
אלה המתפזרים מתכווצים באקסטזה החייתית, בכוונת
מוות
כל אלה הופכים לא ממשיים, נמוגים עם הרוח
נשימת האורן וערפל שירת החורש
עם חסד זה, מתמוססים בו במקום.
מהם פנים אלה, פחות ברורים וברורים יותר
הדופק שבזרוע, פחות חזק וחזק יותר -
הניתן או הושאל? מרוחק יותר מהכוכבים
וקרוב יותר מהעין.
לחישות וצחוק מהוסה בינות
העלים ורגליים
רוחשות נחפזות
אל מתחת לשינה. שם כל המים נפגשים.
התורן נסדק עם הקרח והצבע
נסדק עם החום.
אני יצרתי זאת, אני שכחתי
וזוכר.
החבלים חלשים והקנבוס נרקב
בין יוני אחד לספטמבר אחר.
הפכתי זאת לא יודע, חצי מודע,
לא ידוע, שלי עצמי,
תחתית הספינה דולפת, תפרי הלוחות טעונים איחוי.
צורה זאת, פנים אלה, קיום זה
חי כדי לחיות בעולם של זמן שמעבר
לי; הרשו לי
לוותר על חיי למען חיים אלה, לוותר על דבריי
למען הלא נאמר
הנעור, שפתיים רפויות, התקווה,
הספינות החדשות.
אילו ימים אילו חופים אילו איי גרניט
אל מול
צלעות ספינתי
והקיכלי קורא מבעד לערפל
בתי.
(בעזרת תרגומיהם של דוד אבידן ומשה דור, "הנשיקה מבעד
למטפחת") |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.