"אבל באמת שלא עשיתי כלום, זה לא אני"
"שתוק ילד, פשוט שתוק".

אני עדיין זוכר את זה, למרות שהכל התערפל במוח שלי.

מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים, מחזור 4, יציע ג', מחצית.

קטטה המונית בין אוהדי מכבי חיפה לאוהדי בית"ר ירושלים.

בסיס הקטטה= סתם כי בא לאוהדים

אמצעי הקטטה- מאחר ואי אפשר לסגור את זה בדרך הישנה מאחר שיש
גדרות המפרידים בין שני היציעים, ויציע פצפון מבודד בו עומדים
חיילים ממשמר אזרחי ששומרים על המרחק בין האוהדים, אז סוגרים
את זה בדרך המגעילה והפחדנית... זריקת חפצים.

בהתחלה זה היה שקיות מים, גרעינים... לאט לאט זה הפך להיות גם
זמבורות, פלאפונים משום מה נזרקו, כיסאות הובערו ונזרקו מצד
אחד של היציע לשני, וגם לא שכחנו את הפירות שאמא הביאה מהבית,
ולאף אחד אין חשק לאכול.

האיש המוזר שעמד לידי, נער נלהב, 20 פלוס מינוס, היה מוקד
החגיגה. זרק אגסים ותפוחים לכל עבר היציע הצהוב.

תוך 2-3 דקות, שוב פלוס מינוס, הגיעו שוטרים.
פיניתי את הדרך בניסיון לתת להם לעבור, כנראה כדי לקחת את
ידידינו לשיחה קלה, אבל מה הופתעתי שראיתי שהשוטרים לוקחים
אותו ביד אחת ואותי ביד השנייה... אנחנו? אחים? הרי הוא
מרוקאי, ואני אשכנזי, הוא התפרע, ואני רק קללות הוצאתי מפי, אז
למה הם לוקחים אותי?

תחנוניי לא עזרו, השוטרים החליטו שאני זרקתי, וכידוע, לא
מתווכחים עם אנשים עם אלות. הם הוציאו אותי מהיציע, בכוונה
להעיף אותי דרך הפתחים שבהם האוטובוסים נכנסים לאיצטדיון , אל
מחוץ לאיצטדיון ולסיים את המשחק בשבילי כבר במחצית.

פחדתי, אי אפשר להגיד שלא, משחק כה חשוב, ואני בחוץ?
אבל ההתרגשות שלהיות מחוץ ליציע, קרוב כל כך לדשא, 2 מטר
מהשחקנים המחליפים של חיפה גבר על זה והשוטר שראה על פניי חיוך
גדול התעצבן עוד יותר.

ואז הגיע הרגע הטוב, זה שקורה תמיד באגדות שהנסיך בא להציל את
הנסיכה. רק שאני לא בדיוק נסיכה, והנסיך הוא שחקן כדורגל שגדל
בטירת הכרמל ולבש את המדים הירוקים מגיל צעיר. רפי כהן שמו.

מכירים את חוק ההסתברות? שכחו ממנו!
בחיים שלי לא חשבתי שמיציע שלם, שכולל כ4000 אנשים, דווקא האיש
שנלקח יחד איתי על ידי השוטרים, דווקא הוא, הוא השכן של רפי
כהן. מי היה מאמין?

שיחה קצרה שלו עם רפי, והשוטרים ויתרו לנו, הרי עם פרוטקציות
מסדרות לגנב כספי מדינה כלא עם כל ההטבות וחופשות יציאה של כל
שלושה ימים, מה זה פרוטקציה קטנה לאיזה הרגשה טובה?

ובזמן ששוטר אחד מדבר עם הנער ורפי, השוטר השני מחזיק אותי
ביד, אך עיני רואות דבר נפלא, הספסל של מכבי חיפה כה קרוב, כמה
מטרים ממני, ושם, אנשים כמו אלמושנינו ועטר, עטר גיבור נעוריי
יושבים.

הביצוע היה מהיר, שני צעדים שהפתיעו את השוטר ומשכו אותו יחד
איתי, ואני עומד ליד אלמושנינו ועטר, אומר להם שלום, מבקש
חתימה, מאחל להם בהצלחה במשחק, ונמשך על ידי השוטר לשבת ביציע
אחר.
בדרך ליציע סיננתי לרפי כהן תודה רבה, ואמרתי לו שהוא זה
שיגרום לנו לנצח את המשחק, אני בטוח.

הסוף ידוע, רפי כהן כבש שער ניצחון, מכבי חיפה ניצחה 2-1 ובתוך
45 דקות, הרגע הרע בחיי, הפך לאחד מהמאושרים בחיי.

אז מה אני צריך לעשות? לצעוק מדינת משטרה על היחס שלהם והטלת
האשמה, או פשוט להודות להם שגרמו לכך שאפגוש את הכוכבים שלי?