ספסל חלוד.ישן. מדוכא. אפור. בגן הזה. הוא לא ירוק. הוא לא
שמח. הוא אפילו לא משרה שלווה. סתם גן. סתם. כמו החיים האלה.
הם אפילו לא מתוקים. אין בהם טיפת אושר. אפילו לא טיפת שלווה.

החיים של יעקב מלנכולי. הוא סתם עוד אחד בלי שלוות נפש. אבל
מחפש.
הוא גם בטח לא ימצא. זה החיים שלו. סתם.
אנשים חולפים לידו. הוא מסתכל עליהם. מתבונן. בוחן. הם לא
נראים שמחים. באופן כללי. כי לעומתו, הם בטוח שמחים. רק
לעומתו. יעקב מלנכול. מלנכולי. רק בן 35. בלב כבר בן 80.
הוא עדיין מחפש. כבר כמה שנים. לפניו עוד חיים ארוכים. סתם
חיים.
נכנס הביתה. דירה יפה. לבנה. מרוהטת. קנה אותה בהזדמנות. אפילו
בלי משכנתא. נכנס לסלון. נשכב על ספה שחורה. מול הטלוויזיה.
עייף. למרות שלא עשה כלום. עייף מהמסע, עייף מהחיפוש. עייף
מהכל. עייף בלי כלום. סתם עייף. סתם.
השלט על השולחן. מתאמץ כדי להגיע, חושב פעמים האם המאמץ בכלל
יישתלם. מגיע לשלט, מדליק את הטלוויזיה. מעביר ערוצים. 55
ערוצים, ואין כלום לראות. בשביל מה התאמצתי להגיע לשלט? הוא
חושב. מגחך. עוד בזבוז של כוח. בזבוז. וכבר נמאס לו. נמאס.
די.
נמאס לנסות, נמאס לחכות, נמאס להתאמץ, נמאס להתאכזב, נמאס
להפסיד. לחיים האלה. החיים שלו.

בתוך דירה יפה. לבנה, חי לו יעקב. מלנכול. יעקב מלנכול. מרגיש
כמו מת.
יושב בחדר מואר. האור מסנוור, אך הוא יושב. וכותב. על חיים
אומללים, על עצבות ללא סוף. כמו מעגל שלא נסגר, המחפש את הקצה.
של הסוף. או של ההתחלה. הוא כבר לא יודע. וכבר נמאס לו, לחפש
את הסוף. לחפש את ההתחלה.
עכשיו הוא פשוט מנסה לחיות. זה מה שכדאי לך לעשות. ככה אמרו
לו. לא חברים שלו. אין לו כאלה. כולם התרחקו. כולם נעלמו. ככה
אמרו לו כמה אנשים. סתם אנשים שפגש במקרה. אתמול. באיזה בר.
חבורה של שיכורים. באמצע השבוע. יושבים ושותים לתוך הלילה.
מדברים על החיים. על העצב. על הבדידות. על הכאב. על השתכרות.
על טעם הבירה. על טעם מר. מחפשים למצוא קצת מתוק, בתה בלי
סוכר.

ועכשיו מסתכל במראה. מסתכל לו עמוק בעיניים. רואה את הכאב
משתקף. את בכי הלב. מסתכל בקמטים. בחור צעיר שכמותו. מלא
קמטים. בים של עצבות שוקע ליבו.
ורואים עליו שהוא עייף. ותשוש, ועצוב, וכואב. ולא עוזב.
יעקב מלנכול.
ההוא שישב לידך באוטובוס. ההוא שחיכית איתו בתחנה. ההוא שלא
עקף אותך בתור לבנק. ההוא שעומד משמאלך.
אז ההוא, זה שאתה לא מכיר, עצוב.
יושב על ספסל, חלוד, ישן, כמעט ונשבר, בגן אפור, עם עלים
שנשרו, בלי טיפת ירוק, בלי נפש חיה. יושב שם. סתם יושב. כמו
החיים האלה. סתם חיים. החיים שלו. סתם. כמוהו. סתם אחד. סתם