ששת שצ / מלאת את תוכי |
בפריחה צהובה, אביב.
ציפורי שיר מפזזות בגן,
שיכור אני מריח הדרים.
זו עת האביב, אמרת,
נערות כבר בטריקו
בין דמיון למחשבות
שמעוררות זרם חשמל.
למה אינך כותב, שאלת?
כל הטבע המעורר לפניך,
עם המתאבנים של החיים,
ולא מצאתי תשובה.
רק עכשיו הבנתי,
שאין לי צורך בכלל
לכתוב או לתת ביטוי
כי מלאת אותי בך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|