עברו כבר ארבע שעות מאז שביצפר נגמר. זאת אומרת איזה שעתיים
אחרי כל הסידורים שתמיד עושים אחרי {אוכל, טלויזיה,
שיעורים..ממש.} אני מחכה לטלפון, הודעה או סתם שריקה . ממך.
אני יודעת שלפעמים אתה עובר ליד החלון שלי וכשבא לך אז.. אם רק
היית יודע כמה אני אוהבת אותך וכמה זמן לוקח לי להסדיר את
הנשימה אחרי כל פעם שאני רואה אותך. אתה כל כך חשוב לי ואני כל
כך לא לך.. אתה פשוט הבנאדם הכי יפה ונערץ שמתהלך על שניים
באיזור ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך... אבל העובדה
שאתה לא יודע עד כמה אתה פוגע בי בכל דבר שאתה עושה טוב או רע,
כל יצירת קשר עם אחרים עושה לי רע בלב והעצבים רותחים. הולכת
למקום שפעם היינו מסתובבים בו המון רק שנינו. כשהיינו ידידים
טובים והכל היה כל כך מושלם, יפה וטוב
ועכשיו, אחרי הרבה זמן, אתה כל יום בא עם שטות אחרת או יותר
נכון עם מישהי אחרת... מסתובב עם כל מיני תופעות ששמן לא ניתן
לפרסום, מחליף חברות וחברים כמו גרביים, לא יציב. אתה נהנה
מהחיים. משתגע, משתחרר... ואני עדיין לצידך בשכונה, בבית ספר,
בשיעור, בהפסקות. תמיד. ועדיין המרחק בינינו עומד באוויר כמו
חום יולי אוגוסט... מרחק מייאש. מרחק שלא ניתן לגשרו. אתה כל
כך רחוק ועם זאת כל כך קרוב אליי. ואני יודעת שלא תתקשר ושאני
לא אשמע ממך כל היום ולא תחשוב עליי אפילו לא לשנייה, ובערב
אני אדבר עם כולם ובשיחה יעלה שמך כמובן ופרטים חדשים יצוצו
עלייך וליבי יימס מחדש לבדו. זה מה שקורה כשאוהבים דווקא את
אלו שהסיכוי איתם אפסי, כמוך. אני רוצה כבר לאהוב אותך כמה
שהאהבה חזקה היא מתפוררת לי בין הידיים. במשך השלוש שנים האלו
התבגרתי והבנתי דבר אחד כמה שבכיתי במסיבת פרידה שלך בבית הכל
כך מוכר שלך עם המשפחה המפורקת והכל כך מוכרת שלך ועם כל האהבה
והבכי, הפסדת אותי. בתור ידידה, חברה, אשת סוד, בתור עצמי...
אז כן, זהו מכתב פרידה ממך
דרך צלחה בכל מה שתעשה ואתה יודע שאני אוהבת אותך תמיד ושאני
לא אשכח אותך אף פעם. באהבה,
אני...