בקושי עוברת את היום
בקושי קמה בבוקר, קמה לדיכאון
הולכת לבית ספר, בקושי לומדת
בקושי מתקשרת עם מישהו, לא מגיבה
בקושי מצליחה להגיע הביתה...
כמעט שוכחת את הדרך
ואז די בקלות נשארת בחדר
כל היום מסתגרת לבד, כולם הלכו מזמן
אמא דואגת לי לא רוצה לספר לה
אין טעם היא במילא לא תבין וגם אם כן..
לא תוכל לשנות כלום
בקושי מחייכת, כל היום והלילה בוכה
כל שניה הדמויות הכואבות חוזרות ומופיעות בראש
דמויות שחוזרות על עצמן כבר כמה שבועות
בקושי מרגישה משהו חוץ מכעס, תסכול ושנאה.
בקושי מבחינה באנשים שמנסים לעזור לי
מפתחת עור של פיל וקופאת מבפנים
בקושי חיה, נושמת.

בקושי מצליחה לומר לך את כל הדברים האלו.