כל שנה טבחו בנו.
אבל השנה זה היה נורא.
היה להם מאין שיטה חדשה...
הם הרגו אותנו באמצעות גז רעיל.
מליונים מתו. אבדות עד אין קץ.
משפחות הרוסות, אבל, שכול.
בכל מקום שאסתובב לא היה ניתן לראות שמח אחד.
היו גם שמועות שהמשמידים, ימח שמם, נהנים מזה.
ויתרה מזאת, נאמרו גם שמועות שאלה אנשי מקצוע.
מטרתם היא להרוג אותנו באמצעות גז.
למרות שהיו מעטים ששרדו.
בתוך ההמולה של הרצח ההמוני, הצליחו לברוח.
לחזור לכוך, שהיה נחשב פעם לבטוח.

ואנחנו יושבים בכוך, למשך תקופות ארוכות.
האמיצים יוצאים לקחת אוכל מהעולם שבחוץ, ורבים מהם לא חוזרים
אלינו.
המוות הוא ללא מיון או סיווג.
הוא הורג את כולם, רק בגלל שהם בני מיני.
ומה אני? אני מיותר מבחינתם. לא משנה שהעם שלי, או מה שהם
מכנים, הגזע שלי, נמצא בעולם הרבה יותר מהגזע שלהם.
אבל הם עליונים יותר- רק בגלל שהם חזקים יותר.
זה נותן להם רשות להרוג.

לא שהיה יותר טוב לפני הגזים.
אז זה היה הרג עצמאי. כל מי שנתפס, הוצא להורג בשיטות ברבריות
ואכזריות.
דבר שיותר מצחיק זה שהנשים והילדים שלהם מפחדים מאיתנו. אנחנו
לא נפגע בהם, אנחנו לא נזיק להם. אנחנו רק רוצים לחיות.

אבל? אנחנו נחותים.
אנחנו רק ג'וקים.