שני חזרזירים געו באזניי בעוד טיילנו להנאתנו, אני והם, ברחבי
מפעל המיצים הנודע. ריחם המתקתק של פירות ההדר והפלסטיק השרוף
כנראה השחיל טירוף בראשם הפעוט של החיות ומגדלי המתכת המפוארים
נתמלאו צלילי גניחה וחלחלה. כמוזיקה לאזניי המשכתי לשוטט בחוסר
תועלת לעבר הביתן השקט, החד קומתי בפאתי האיזור המתועש והרועש.
החניתי את צמד עוללי בצד הדלת ונקשתי בה חלושות.
זמזום קט נבע מפנים הביתן בעוד הדלת נפערה אט אט וממנה הגיח
לאויר העולם קוף מחופש לחציל, הוא ריחרח באוויר ואז הישיר מבטו
בזעם אל עבר שני החזרזירים הסואנים ששיחקו להנאתם במרפסתו.
קלטתי את לשונו מלטפת את שפתותיו הענקיות ברעב, או שמא יצר
הריגה מתקדם וזינקתי אל עבר גרונו, שהתחבא תחת בשר סגלגל
וזרעוני. בתום מאבק קצר עם היצור המתועב נחלתי הצלחה וניפחתי
חזי בגאווה, לוחש מילות הערצה עצמיות לחזרזירי שעצרו מהתלהמותם
לאור הקרב העקוב שזה עתה התרחש.
החיות הורדרדות ניגשו לגופה, שעתה היתה נראית כשילוב מחליא
במיוחד בין שימפנזה לחציל מטוגן והחלו ללקק את שאריות הירק.את
תחושת החלחלה הראשונית שאחזה בי החליפה תחושת רעב מעיקה עת
צפיתי בחיות המחמד החמודות הללו מכרסמות בעוז את דרכן בין
עצמות החזה של הקוף לשעבר.
מספר מועט של דקות אחר כך כבר היינו אני וחזירי בשעת הימלטות
נועזת מהמפעל הנודע, אוחזים בשאריות הקוף בכל חלק אפשרי
בגופינו.
ייתכן כי אותה ארוחת ערב מפוארת שנערכה אחר כך היוותה זיהום
מושחת של חיי הטבע, אך מחסני הפירות במפעל היו נעולים
ומסוגרים, ולקוף לא היה מפתח, ובאמת שהיינו רעבים. במיוחד אני.
הו אלהים מתי יערכו לי את ניתוח הצרת הקיבה......