מה יש בו בתעתוע הזה
שדג אותי אליו ברשת טמירה ונפתלת
מחוררת חורים קטנים
דיג רפטטיבי, כל פעם מחדש
בפלישה חודרנית, בלי לבקש רשות
מפלחני בחשאי בקרני כזב
משחק בי כבכדור נוצה, מצד לצד
מכה מצידה החיוורני הצונן של הרקטה
היישר לצידה הלוהט והיוקד של רעותה
מרתכני, בלט לקיעור
ושוב אני מתועתעת חליפות
עוד מילדות הולעטנו אגדות
כדי שנאמין בעתיד טוב יותר
היום נותר רק הכובען המטורף
והחיוך הציני של חתול צ'שייר,
התעתוע ואני.
והוא ממגנט אותי שדה לשדה
השדה הגרביטציוני שלי נלכד
באקסטטיות השדה האלקטרומגנטי שלו
ווקטורים אינסופיים במרחב
שדה המזרע שלו נופל
בשבי השדה החשמלי שלי
ווקטור הנעלמים שלום
כל הנשמות תפוסות
אנא המתן ותיענה לפי התור, תודה
ושנינו בשדה הקרב
ובקרוב שוב אוקרב
הן זוהי לוחמה בשטח עינוי
ועל ההמולה מנצח תעתוע
בשרביט אחיזת עיניים
מנצל תהומות הגעגוע
משלח בטרף טלפיים
פוסע דומם, הוא צייד מיומן
בשדות הציד הנצחיים
של הנשמות האבודות
הממאנות להתבדות
משל נותרו עוד אגדות