פעם זה נראה לו שטוח.
הוא היה בטוח שזה שטוח. למעשה, כה היה בטוח עד שהרביץ פעם
למישהו שאמר לו אחרת.

במרחבים עצומים המשתרעים עד אין סוף, חי לו בהנאה צרופה, היה
הולך ממקום למקום  ומעולם לא ישב בנקודה אחת יותר מדי ואף פעם
לא פגש מישהו יותר מפעם אחת.
והחיים היו יפים ולא היה מאושר ממנו.
עד לאותו היום בו הגיע למקום אשר נראה לו מוכר באופן חשוד.
משהתחוור לו כי הגיע לביתו, גם התחוורה לו האמת - כי הכדור
בעצם עגול. וכשהחל להגיע בנדודיו למקומות אשר היה בהם בעבר לא
התפלא עוד ואף מצא בעניין שעשוע.

הצרות החלו כאשר החל לראות מקומות מוכרים בתדירות קצת יותר מדי
גבוהה עבורו.  למרות שלא היה לו שמץ של מושג מהי הסיבה. חש
שנאה עמוקה ושורשית לעצם העניין.
למעשה, הסיבה האמיתית, שאותה לא ידע האיש, היתה פשוטה עד מאד
(דבר אשר לא סותר את שנאתו אליה): הכדור פשוט הלך והתכווץ. עד
היום אין תיאוריה חד משמעית בקשר לתופעה וגורמיה, אולם ישנה
קונספציה לפיה מיוחסת התופעה למרדף הקוונטים והקוורקים אחר
שדות חשמליים ולוחות בקרה (אבל לך תוכיח...).
השנאה העזה החלה להתחלף בדאגה כאשר תוך שבוע הצליח האיש להקיף
את הכדור (עתה כבר הסכים האיש להכיר בעובדה כי הינו חי על כדור
- אולם עדיין סירב לבקש סליחה מהאיש לו הרביץ בהתחלה...) הדאגה
התחלפה לפאניקה  כאשר השבוע התקצר ליומיים ואז ליום.

תארו לעצמכם מה עבר בראשו של האיש.
כל הידוע לו אודות החיים לפתע השתנה בצורה דרסטית, ורובו ככולו
נעלם עם התכווצות הכדור. מצב לא נעים, הלא כן ?

בשל מצב מביך זה, הסתגר האיש בביתו ופחד לצאת החוצה, ולו רק
בשביל לזרוק את הזבל. במשך ימים ישב מסוגר בביתו ועסק במחשבות.
לאחר פרק זמן לא מוגדר (קטן משנה אבל גדול מיום) החליט כי עליו
להתמודד עם המציאות החדשה המשתנה לפרקים. ובתור צעד ראשון עליו
לבנות ראיית חיים חדשה, לקבוע יסודות מוצקים ועליהם להניח
תיאוריות, השערות וספקולציות וכך אולי להשיג הבנה חדשה לגבי
החיים.  

על מנת לקבוע  את אותם יסודות מוצקים עליהם תישען ראיית עולמו
החדשה, הלך האיש ותקע יתד בקצהו השני של הכדור (מהלך חצי יום)
וסימן אותה בסרט סימון. כל יום נעמד בקצה שלו (אותו סימן ב-x
על  הרצפה), התכופף קדימה וניסה לראות את סרט הסימון והיתד. כל
עוד לא ראה אותם - נחה רוחו. ציפייה דרוכה זו מרטה את עצביו
ובלילות היה חולם כי יתד מפלצתי, עם סרט סימון קשור לראשו,
רודף אחריו בשאגות קרב אינדיניות, ואילו הוא, נס על נפשו ומפחד
להביט לאחור, פן יהפוך לנציב מלח, או יותר גרוע - לנציב קבילות
הציבור.

עד שהגיע היום.
האיש קם הרגלו ויצא לבדוק אם רואה את סרט הסימון או לא. לקח
עימו את מחברתו הכחולה, בה רשם את השערותיו מחשבותיו, הגיגיו
וסתם שטויות והלך ונעמד על ה-x. בתחילה לא היה מרוכז (כי לילה
קודם אכל האיש שעועית ומעיו ייסרוהו עם גזים אצילים ואינרטיים
ללא הפסק) ורשם סתמית במחברתו: "...חלקו העליון של היתד גלוי
וברור... סרט הסימון נראה מתנופף ברוח... ". רק לאחר דקות מספר
של בהייה דוממת, החל לעכל את שרואות עיניו. ליתר בטחון השפיל
מבטו למחברתו אשר אימתה את שרואות עיניו.

או אז יצא האיש מדעתו סופית.

הוא החל לנופף בזרועותיו ולצעוק שיביאו לו עוזי והוא מרסס את
כל סרטי הסימון, מגדלי  הסרטים ומשפחותיהם ובכלל כל מה שעגול
ויש לו נטייה להתכווץ לממדים טיפשיים. מובן שבקשתו לא התמלאה,
אולם מה שכן, התמלאו עיניו בדמעות והאיש התמוטט לרצפה והחל
בבכי תמרורים (עצור!סע!זכות קדימה!ילדים בדרך!)

באותו הלילה ישן האיש על ה-x שכן בכיו הוציא ממנו את כל מרצו.
כשקם למחרת בבוקר, עדיין שוהה מחוץ לדעתו, החל לגבש אסטרטגיה
סופית ומוחלטת. בהעדר הסבר הגיוני אחר, החליט האיש, כי למעשה
דבר לא קיים וכל הסובב אותו הינו פרי דמיונו הקודח בלבד.
באסטרטגיה תוקפנית זו דמיין מחדש את הכדור לגודלו הקודם,
והמשיך לחיות באושר.

והכדור ? ובכן לא ברור מה נהיה בסוף. יתכן שהכדור המשיך
להתכווץ עד שהגיע לגודל ממש זניח (וללא ספק טיפשי ביותר)  -
ובמקרה זה האיש מן הסתם נפל, או לחילופין, יתכן שהאיש צדק
והכול היה בדמיונו בלבד. מה שכן ידוע, שבערך באותה תקופה נשרפו
מספר בתי חרושת ליצור סרטי סימון בנסיבות מסתוריות, וכי כל מה
שנמצא בזירת הפשע היה x  גדול מסומן על הרצפה.