ג'וני בוי היה ילד משוגע.
אביו עבד בשגרירות ברחוב הירקון, בבניין גבוה.
ג'וני בוי אמר לי, שפעם הוא יקפוץ מבניין כזה גבוה.
בינתיים הוא היה בתל אביב, בינתיים הוא היה איתי.

הקשבנו לג'ים מוריסון (''הרוצח קם בלילה...'') והלכנו לים.
ג'וני בוי היה ילד משוגע עם מחשבות רדיקליות.
אמא שלי בטח הייתה חושבת שאם מישהו בן 19 חושב בצורה כזאת, אז
יש לו מוח מלוכלך.

ראיתי אותו לראשונה ביום שישי. היה לו ישבן יפה.
הוא הסתובב, נעץ בי מבט ואמר ''הרגשתי שיש לך עיניים ירוקות''

אחר-כך דיברנו על אוטיס רידינג והוא הציע לי לבוא איתו למקום
גבוה שאפשר לראות ביום בהיר את אמסטרדם ולהתנשק.

ג'וני בוי, היה ילד משוגע על כל הראש. הוא היה כבר בכל מקום
וידע הכל על העולם. אני לא ידעתי כלום.
''כשאני עצוב אני הולך לרקוד'' והוסיף ''וגם כשאני שמח'' ואז
הוא השתתק לרגע ולחש לי ''אני אוהב אותך''.

אחר כך הוא סיפר לי ''כשיוצאים מתל אביב רצועת החוף נעשית צרה
ומשני צדדיה יש אוקיינוס עם לווייתנים'' ג'וני בוי פחד
מלווייתנים אבל אהב את המדבר.

ביום ראשון נסענו לרמת גן והתנשקנו עד שנרדמנו. ובלילה חזרנו
אל הים.
ג'וני בוי היה ילד שקרן. הוא סיפר לי שהוא יכול לעוף ושעל קיר
חדרה של סבתו תלוי הכינור של פגניני. אחר-כך המעלית לקחה אותנו
לגג והוא הביט באמסטרדם בפעם האחרונה, נישק אותי וקפץ.