אני קוראת ספרים של סופרים בגילי.  אני מדפדפת בעיתונים בין
כתבות של עיתונאים בגילי.  אני משתמשת בתגליות של ממציאים
בגילי.  אני שומעת להוראות של בוסים בגילי.  אני טועמת מנות של
טבחים בגילי.  אני שותה משקאות של ברמנים בגילי.  אני נוסעת
באוטובוס עם נהגים בגילי.  אני שרה שירים של זמרים בגילי.  אני
נכנעת לאופנות של מעצבי דעת קהל בגילי.  אני קהל יעד של
פירסומאים בגילי.  אני מפקידה צ'קים אצל טלר בגילי.  אני תולה
על קיר תמונות של ציירים בגילי.  אני מגלה סודות לאשה בגילי.
אני צוחקת מבדיחות של סטנדאפיסט בגילי.  אני מתקנת את המחשב
בעזרת טכנאי בגילי. אני מספרת חלומות שלי לסטודנט בגילי.  אני
משאירה טיפ למלצר בגילי.  אני נעטפת בתחבושת על-ידי חובש
בגילי.  אני מעיינת בתיזות של מאסטרנטים בגילי.  אני מקבלת
גלויה משכנה בגילי.  אני רוקדת לצלילי קצב של די ג'יי בגילי.
אני בוכה על מי שמת בגילי.  אני משלמת שני שליש ממשכורתי
לבעל-בית בגילי.  אני מתעייפת מסרט של במאי בגילי.  


אני מלטפת פנים של איש בגילי.  אני מריחה את הריח שלו.  אני
מרפרפת עם השפתיים על העור שלו.  אני סולחת לו על מה שהוא לא,
ומקווה שהוא סולח לי על מה שאני כן.  הוא מחייך אלי חיוך בטוח,
ומהדק אותי אליו.  אני לא יכולה להתאפק, והדמעות שלי זולגות על
החולצה האפורה שלו.  זה עושה לו כתמים בצורה של תאים על כתף,
ליד הצווארון.  הדמעות מתחילות להתערבב עם נזלת, והכל נמרח לו
על החולצה המשובחת, עם הכפתורים והצווארון המעומלן, מאנגליה,
בה מעולם לא הייתי.
"לא נורא," הוא אומר בשקט.  אני תוהה מי תכבס לו את החולצה
הזאת.  
אינרציה של אהבה נכזבת מסוגלת להאיר עיר שלמה ביום של עננים.
חבל שהיא לא מסוגלת להאיר את הפנים שלי כשאני מסתכלת עליו.


אני מרגישה שאני לא מספיקה שום דבר, שאחרים כבר עושים את הכל,
והם כבר בגילי, ואני בגילם, ועוד לא הגעתי לאף אחד מההישגים
שלהם.  לפעמים אני רודפת אחרי עצמי, ומגיעה בסוף היום מתנשפת,
למרות שכלל לא יצאתי מהבית כל היום, חוץ מלזרוק את הזבל בפח
הירוק שמתחת לבניין.  בימים כאלה אני עושה רשימה של כל מה שאני
עשיתי והם לא עשו.  היא הולכת בערך ככה:
מצאתי אהבה בעולם של שנאה.
מצאתי חולצה אפורה שתהייה בית לדמעות שלי.
ניצלתי ממוות בטוח, כמה פעמים בשנים שונות.
השלתי את עור הנחש שלי.
עברתי חורף מושלג, חשוך ואכזרי בארץ רחוקה.
עברתי קיץ דביק, לוהט וחסר רחמים בארץ קרובה.
חייכתי חיוך ששינה לי את הפרצוף.
יצאתי למסע אופניים סביב לשכונה ששינה לי את החיים.
הפסקתי להתרגש מהשקיעה.