זה מאוד קל לכתוב סיפור על אהבה,רומנטי מרגש,הסיפור סוחט עד
דמעות,אין מילים ממש.
תמיד יהיו לך רעיונות מסיטואציות מהעבר שקרו לך, קרו לחברים
שלך ואולי התרחשו במוחך הזעיר פנטזיות עסיסיות שיבואו לידי
ביטוי בכתיבה שלך בצורה זו או אחרת, קל לכתוב על אהבה.
אם זה כל-כך קל לכתוב על אהבה הרי שלכתוב רגש זה אמור להיות
קלי קלות ממש, הרי אהבה זה סוג של רגש ש"ממש קל לכתוב" אז מה
הטענה פה בעצם?
אלפי אנשים כל יום כותבים (מבטאים על ידי כתיבה) את האהבה הרבה
שזורמת להם בעורקים ,
מבטאים סוג של רגש.
זה כל-כך קל לכתוב על שנאה,פחד,שקר,רוע,בדידות,חוסר
שקט,עצב,חוסר ביטחון,צביעות?
זה כל-כך קל לכתוב על רגשות מהסוג הזה?
זה כל-כך קל לכתוב על רגשות כאלו שכל בן אדם ממוצע חיי אותם
באיזה שהיא תקופה בחייו...?
תמיד זה יהיה נורא קל, נורא כיף,נורא נעים לכתוב על דברים
שמחים דברים שעושים לך מין כזה דגדוג בלב,דגדוג כזה של אושר
אין ספק שלשבת ולכתוב סיפור אהבה גם אם הוא נגמר בדמעה או
שתיים הוא יהיה הרבה יותר כיפי לכתיבה מאשר לכתוב את ה"אמת
מאחורי השקר" (ניגוד שכזה).
הבריחה של אנשים לסיפורי אגדות על פיות וקוסמים ושדונים קטנים
שמגשימים משאלות
על מלכים ומלכות ,נסיכים,נסיכות,צפרדעים זה באיזשהו מקום בריחה
לתוך מעגל ללא יציאה,מעגל של אמת פיוטית?
הכל יפה הכל טוב באגדות,בסיפורי האהבה ככה זה בנוי.
סיפורי אהבה:
היא תגיד: "זה מרגש אין ספק"
והשניה תגיד: "סוחט דמעות ממש"
אגדות:
היא תגיד: "סוף טוב מה לא?"
והשניה תגיד:" והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"
זה ידוע בכל העולם זה יפה זה טוב זה שמח.
לשבת ולהתחיל לכתוב על רוע זה להכניס את עצמך למשהו שאתה אולי
לא מוכן לו משהו שאתה לא יודע איך זה יתפתח כי זה הצד השני
במוח שלך הצד שלא עושה לך דגדוג כזה של אושר בלב זה הצד שעושה
של סערה כזו בבטן ממש כמו סערה בלב ים זה נורא זו הרגשה
מפחידה,ולכתוב על פחד זה עוד משהו כזה ענק שאתה מכניס את עצמך
עליו ואתה לא יודע בכלל למה כי זה לא מוגדר...זה לא מוגדר.
לשבת ולכתוב על הפחדים על הרוע,הכאב,השקר,הצביעות,האובדן בחיים
יכול לעזור להגיע לפתרון של אותה בעיה זה יכול לעזור,אולי זה
באמת יכול לעזור.

אני לא מבין גדול ומומחה כדי להגיד לכולם שבו תנסו להתמודד עם
הבעיות שלכם בצורה כזו של תנסו לכתוב את מה שאתם מרגישים ופשוט
לזרום עם זה פשוט ככה למדתי בשביל לפתור את הבעיות חייבים לדבר
על זה חייבים לבטא את זה באיזו שהיא צורה,חייבים להוציא את זה
החוצה.
אל תתפסו אותי בתור בן אדם פסימי שלא מאמין בסיפורי אהבה
ואגדות אלה הסיפורים המרגשים ביותר והיפים ביותר שקיימים .
אל תתפסו אותי בתור בן אדם שיודע לפתור כל בעיה שלו, יודע לדבר
על מה שמפריע לו מה שמציק לו יודע להרחיק ממנו את הפחד את הרוע
את השקר,אני פה יושב וכותב לי את ה"סיפור" הזה (איך שזה לא
יקרא) יושב וכותב לי כי אני הוא האיש שבורח לתוך מעגל האושר
אני האיש שמעדיף לכתוב על סיפורי אהבה סוחטי דמעות מאשר על פחד
אני האיש שיעדיף לקורא אגדה עם סוף טוב ומאושר מאשר לקורא
סיפור מזעזע ונורא על אובדן,שקר,פחד.
כי אני הוא האיש שהכי פוחד להתמודד עם הרגשות האלה.