סטריאוטיפים טיפוסיים נדבקים אלינו כמו דבק-
לכל רוסי יש מבטא, לכל פיל יש חדק,
לו יכולנו אך לרגע להתנער מהמשחק,
לא נחשב לבורים כל פעם שנצחק.

כי מה שבסטריאוטיפ כל כך ממכר,
שהוא מצחיק, פשוט, קליל ומפגר,
וחיש-מהר לא שולטים במילים-
הפרסים נעשים קמצנים ואנחנו לא מקמצים במילים.

רומנים גנבים ואנו גונבים את הזהות שלהם,
סטריאוטיפיסט טוב הוא אדם אילם,
כי הפולנים מעצבנים ואנחנו מושלמים,
כי הצרפתים נאצים ואנחנו תרבותיים.

כשהמצב מתחרבן הכינויים מתחדדים,
יוצאים לקרב נגד הערבים-
כולם טיפשים, מכוערים ופושעים,
גם הטרוריסט, גם התינוקות בבתים.

כי גזען טוב הוא גזען מת,
ישראל גזענית?! נו באמת!
מה הגויים האנטישמיים מבינים מהחיים,
את עמנו המיוסר הם לא מכירים.

כי אנחנו הנציג הנבחר, גוי קדוש, עם סגולה,
אנחנו ממלכת כוהנים, אנחנו מביאי הגאולה,
אבל אם תשאל אותי- איזו סגולה ואילו נעליים?
הסגול היחיד שאני רואה זה מהפנסים בעיניים.