מכונית הטרנזיט השחורה , נטולת החלונות , החליקה בשיוט רגוע
במורד רחוב אלנבי השוקק.
קולות אלפי דיבורים של מה בכך , מראית אלפי אנשים של מה בכך ,
תינוקות , קבצנים , ריח תל אביבי של סושי ופלאפל וזיעה
וסיגריות , כולם ליוו בחורה יפה , יפה מאוד ,תמירה , שחומת עור
,
שעיניה כעין הטורקיז שהילכה , כמו מנותקת מהסובב אותה במורד
הרחוב , לבושה בפשטוט אלגנטית בג'ינס מעוצבים , כפכפי עקב
וגופיה חושפת בטן מוצקה וטבור מעוטר בעגיל יהלום.
בצעד בוטח צעדה , כמורמת מכל ההוויה ההמונית שמסביבה , מביטה
מפעם לפעם בחלון ראווה שצד את עינה , לא שמה לב לאותה מכונית
שחורה שמתקרבת אליה , לדלת הנפתחת , לשני הגברים החסונים שקפצו
מן המכונית , אחזו בה בכח , גררו אותה איתם ונעלמו בנהיגה
רגועה אך זריזה בתוך המולת הפקקים התל אביבית.

שירלי פקחה את עיניה.
תחילה חשה במדקרות החדות בראשה , ומאחר שמצאה עצמה שרועה על
מיטה זוגית בחדר זר שיערה לעצמה שבילתה עוד ערב סוער באחד
הפאבים הנחשבים של העיר , יצאה משם עם אחד הבחורים הנחשבים ,
ועכשיו חשבה רק על כוס מים שתאפשר לה לחשוב איך היא מתארגנת
ויוצאת מפה.
עד שזה יקרה - היא העיפה מבט בוחן בחדר שמסביבה - לא אחת
מדירות הרווקים שהיא מכירה-
השטיח הסמיך שכיסה את הרצפה , הסדר המופתי , מצעי הסאטן הלבנים
העדינים שליטפו את גופה העירום - כל אלו נראו מוזרים משהו, מה
גם , שלאן שלא הביטה , לא עלה בידה למצוא את הבגדים שלה , לא
מתחת למיטה , לא לצידה , ולא זרוקים בפראות על הקירות כפי
שמצאה אותם לא פעם אחרי ערב של התהוללות ותשוקת בשרים.
"בין כה" - חשבה-"יהיה עלי לצאת מפה במוקדם או במאוחר"
היא קמה בחוסר חשק מהמיטה המפנקת וגיששה בחיפוש אחרי חדר
השירותים.  גם זה , לכשנמצא , היה מסודר ומפואר מכל מה שיכלה
לצפות לו , ולשם שינוי מושב האסלה היה מורד , והג'קוזי היה מלא
מים מהבילים ומקציפים.
שירלי החליקה אל הג'קוזי , נחושה בדעתה למצות את ההנאות שהחדר
המסתורי מציע לפני שתעזוב , ולאחר מכן לבשה לגופה את חלוק המשי
הלבן שמצאה ליד הכיור , הוא ליטף את עורה שהתרכך בכח איזה שמן
שהיה בג'קוזי , והיא הרגישה כמי שנולדה מחדש.

נחושה לגלות מה טיב המקום בו היא נמצאת , היא התגברה על הבושה
ופתחה את מה שנדמה כמו הדלת הראשית.
לעיניה נתגלו מדשאות ענק , ירוקות ירוקות , במרכזן מעין אגם
כחול , משובץ סירות לבנות וברבורים , וכל המראה הפסטורלי היה
מוקף מעברים בקתות לבנות עגלגלות כמו זו שממנה יצאה כרגע ,
והמדשאות כולן מלאו בקול צחוקם של עשרות אנשים צעירים , כולם
יפי תואר ולבושים בחלוקים כמו שלה , שהיו מדברים ומצחקים בינם
לבין עצמם , שוחים באגם , משתזפים בשמש או קוראים בצילו של עץ
זה או אחר.

"בוקר טוב!" - ברך אותה קול של אדם קשיש שנמצא יוצא מהחד שבו
שהתה זה עתה.
"בוקר טוב" - ענתה שירלי , מהוססת.
"את רוצה לשאול מה המקום הזה. אם הגעת לגן עדן , ואם אני
אלוהים , נכון?" -שאל הזקן
שירלי הביטה בעיניו הטובות , ובגופו הצנום שרפס מתחת לחלוק משי
לבן והעביר בה בחילה.
היא אף פעם לא אהבה קשישים.
" המקום הזה באמת נראה לי כמו גן עדן , אבל אני די בטוחה שאתה
לא אלוהים" אמרה בבוז.
הזקן חייך.
הוא הביט בשירלי , ושלח לעברה יד כמושה.
הוא ליטף בעדינות את פניה היפות , מחליק מעדנות על הלסת
המושלמת , עצמות הלחיים הבולטות , עוצם ברפרוף אצבעותיו את
עפעפי עיניה הגדולות.
שירלי עמדה כמהופנטת , ולא זעה גם כשהיד הוסיפה במסעה , תרה
ומיששה כל חלק בגופה החתולי , הנתון בעור מתוח בגוון המוקה.
לפתע פתח הזקן את עיניו במבט חביב , ואמר " כנראה שאת צודקת ,
אני לא אלוהים"
שירלי רצתה להתנצל , לבקש את הליחתו ,
אבל ידו האוחזת בסכין כבר היתה נעוצה כמעט עשרה סנטימטרים בתוך
הפות שלה , נוטפת דם ומיצי נרתיק , מבתקת את תוכן בטנה של
שירלי בכאב נורא.


"הייתי צריך להשאיר להם עוד צלע" גיחך הזקן,
ליקק את הסכין בלשונו המפוצלת,
הוציא ספרון קטן שחור ורחב מכיס החלוק ,
וכתב בו מספר פסוקים.