נטליה ג / המסע |
עוד לפני שעלינו לרכבת,
עוד לפני שנדחסנו בצפיפות,
מזה חמישה עשורים אנחנו כבר בדרך.
ברגע בו נשמנו לראשונה
בדקה בה נהננו משאיפת אויר צחורה
חלקנו אותה
עם נשימת אויר אחרונה
של מספר, עלום שם
גוף צנום, כחוש
של מבט זועק
עוד לפני שהרכבת עצרה
עוד לפני שנותק מגע
כבר אז נולדה מהות קיומנו.
נזעק את קול הדמים
לא ננצור מילים לבטח
נשמר ברית אחים
ולעולם
לא נביא זכרם לטבח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|