11.3.02

כולם מסתכלים מסביבם,
רוצים לראות קודם אם יש מישהו חשוד,
אחרי זה להכיר כמה שיותר פרצופים,
אתם יודעים, לא למות לבד.
אם כבר למות, אז ביחד.
רוצים לראות ליד מי נשכב במיון עם מלא מחטים תקועים לנו בכל
מיני מקומות שבכלל לא ידענו שתוקעים בהם מחטים.
ממשיכים לנסוע,
מהרהרים על למה בכלל נסענו ואז חושבים שברור שלא כדאי למות
בשביל זה.
רכוש צה"ל נמרח על ספסל מימין, עוד רכוש צה"ל נמרח על חלון,
מנסה קצת לישון לפני הרגע הגדול בו ימותו כולם.
זה שקורא עיתון משמאלו,
זאת שכותבת משהו ממולו,
כולם כל כך מצפים כבר שזה יקרה עד ששום דבר כבר לא מפחיד
אותך,
רק מחכה לשמוע את הבום האיום,
את האור האדום,
את כל הדם
ואז,
תקווה לשמיים...