היא הייתה ילדה יפה. כולם ידעו את זה.
שער שטני גולש, הייתי מתה לשער כזה.
עיניים כחולות גדולות, הייתי נותנת הכל בשביל העניים האלה...
הבנים היו מתים עליה. תמיד חייכו אליה ניסו להרשים אותה
להצחיק אותה. היא הייתה ילדה יפה. תמיד היו מוקפים סביבה.
כל הבנות קינאו בה, רצו להיות כמוה... רצו לזכות בחיבה שלה.
היא אף פעם לא הייתה לבד.
לפעמיים כשהיא הייתה הולכת לצד ומתחילה לצייר...
היו מיד באים סביבה אנשים ומתחילים להתלהב "איזה יופי!" כן ...
היא תמיד משכה תשומת לב. היא הייתה תלמידה חכמה. חוץ
ממתמטיקה... אבל תמיד ילדים היו מתנדבים לעזור לה. והמורה נתנה
לה 87 בתעודה... היה מגיע לה פחות, אבל בגלל "ההשקעה".
היא אף פעם לא התלהבה. אפילו לא היה לה חבר.
היא לא אהבה אף בן... אבל זה לא משנה.
כי ככה הבנים אהבו אותה עוד יותר.

לא היינו אף פעם ממש חברות. או יותר נכון בכלל לא...
אבל תמיד רציתי להתקרב אליה... להיות בחברתה...
אני זוכרת שפעם כן דיברנו... השיחה הכי ארוכה שלי איתה.
ידעתי שהיא אוהבת אומנות, אז התחלתי ככה לדבר על זה עם חברה
שלי
על קומיקס וכל מיני כאלה... ובאמת היא התחילה להסתכל מחייכת.
איזה חיוך מושלם...
ואז היא שאלה אם אני גם אוהבת את זה.
נו ודאי אמרתי, מתה על זה.
ואז ככה דיברנו עד שהייתי צרכה לרדת בתחנה שלי.
"אביב... נכון?" אמרתי, כאילו אני מנסה להיזכר בשם שלה... איזה
שם מושלם.
"כן. ענת." היא אמרה.
אך ידעה את השם שלי, אין לי מושג... כבר חשבתי מלאת תקווה
שנוכל אפילו להיות חברות! ואני סוף סוף הכיר את הילדה המיוחדת
הזאת...
אבל חברות לא היינו. לא דיברנו יותר... בכלל.
לפעמיים היא הייתה ככה לבד, בזמנים המועטים שלא היו סביבה.
ושוב גרמה לי להעריץ אותה עם הצניעות שלה... כן כל כך צנועה.
ובטח הילדה המאושרת ביותר בעולם...

ואז זה קרה
אני זוכרת את היום הזה... ב1.3.95-
זה עבר בכל בית ספר, בכל השכונה, כל האנשים שהכירו אותה... וגם
אלה שלא.
אני לא חושבת שהיה יום עצוב מי זה...
אביב התאבדה.
דווקא בחרה לה יום יפה, השמש הייתה בשיאה.
אבל למה? לא הפסקתי לשאול את עצמי...
מה היה חסר לה? כל האהבה שבעולם הייתה לה.
מיליון חברות, מיליון מחזרים. ציונים טובים... כשרון.
ויופי כמו שלא ראיתי בחיי, עד היום לא ראיתי.
אחרי הכל אני הייתי מתה להיות כמוה.
אבל אולי בעצם אביב בכלל לא הייתה מאושרת...
אולי כל מה שהיא רצה זה דווקא זה להיות אחת פשוטה.
אולי כמוני אפילו...
בלי כל האהבה הזאת סביבה?
וכשחושבים על זה... זו גם לא היתה ממש אהבה.