ביום בהיר אחד כשהשמש כבר הייתה באמצע השמים הוא נגש לשם,
לראות מה קורה .הוא ראה מישהי שוכבת שם בלי לנוע בגדיה קרועים
לגזרים דמה נמצא בכל מקום. הוא התקרב לאט לאט מסתכל בוהה בה
ולא מבין מה הוא רואה ,הוא התקרב מנסה להעיר אותה אבל אינו
יכול.  ואז משום מקום היא פוקחת את העיניים הכחולות הגדולות
שלה והדמעות זורמות לאורך והיא לוחשת " אתה אשם הכל בגללך" .
הוא השמיע לחישה קטנה " לא".

" יונתן קום כבר יש בית ספר היום .עוד מעט רות מגיעה ואמרת לי
שאתם הולכים לבית הספר ביחד. אתה יודע כמה אני אוהבת את רות
.למה אתה והיא לא חברים כבר?" התעוררתי מצעקת אימי. הסתכל
במראה ,הסתכל טוב על עצמי כולי מזיע .זעה קרה זורמת לאורך כל
גופי ושערי רטוב והצמרמורות גוברות כל שניה שעוברת, וגוברות על
המחשבות הישרות. "יונתן התעוררת כבר יש בית ספר היום" "כן אמא
התעוררתי" מה היא רוצה ממני לעזעזל .למה היא כל הזמן מנדנדת
לי? ולמה אני מזיע מה, היה בסיוט הזה שאני מזיע בצורה כזאת
?ולמה היא לא נתנה לי לסיים אותו ? הלכתי לארון לבחור בגדים
כרגיל לקחתי ג'נס וחולצה רגילה .שטפתי את הפנים וראיתי דמות
משתקפת במראה. הפנים המוכרות האלה אני יודע שהם היו שלה, אבל
של מי? היא נראת כמו רוח, חיוורת מאוד ,לבנה כמו קיר.
דינג דונג ,דינג דונג ,זאת בטח רות החברה הכי טובה שלי. אני
מכיר אותה מכיתה א' מבית הספר מגינים .היא התישבה לידי באותו
יום ראשון ללימודים בכיתה א'. אני עדיין זוכר את הריח שלה
באותו היום ,ניחוח של ורדים .מאותו יום ראשון של לימודים היא
הפכה להיות החברה הכי טובה שלי . אימי תמיד אהבה אותה וזה כל
כך מעצבן כי אני כבר בן 17 וכל פעם שאני מביא מישהי הביתה היא
מתחילה להגיד": 'היא לא מספיק טובה היא לא כמו רות.'
כל הזמן היא רוצה את רות אז שתצא היא עם רות .שלא תבינו אותי
לא נכון ,רות מיוחדת רות גם מאוד יפה עם העיניים הכחולות שלה
והשיער השחור הארוך מאוד, נעים כמו משי והגוף שלה כמו של
דוגמנית על. עדיין אל תבינו אותי לא נכון אני כן נמשך אליה אבל
בכל זאת היא החברה הכי טובה שלי .אני לא יכול לחשות עליה ככה.
טוב אז איפה היינו רות נכנסה הביתה נתנה לי נשיקה והלכה לשבת
בסלון .לחכות לי בזמן שאני נועל לעליים . לקחתי את התיק ואת
האוכל ויצאנו לכיוון בית הספר. דיברנו כרגיל על הכל על מה
ראינו אתמול בטלויזיה, פתאום היא סיפרה לי שהיא מכירה מישהו
ושהיא חושבת שהיא מאוהבת בו זה עקץ אותי בלב ממש באמצע .לא
ידעתי למה זה מפריע לי כי היא תמיד מספרת לי על דברים מהסוג
הזה .בדיוק כמו שאני מספר לה. אבל משום מה זה היה שונה כל כך
.כעבור דקות ספורות הגענו לבית הספר שניה לפני הצילצול , כל
אחד מאיתנו הלך לכיתה שלו .בדרך הביתה כל אחד הלך לבד, גם
בהפסקות היא לא רצתה לדבר איתי, ממש כאילו עשיתי משהו רע . אני
לא יודע מה עשיתי אז שיתפתי איתה פעולה לא דיברתי גם.
כשהגעתי הביתה הלכתי לישון.

היה שביל לבן  והרקע כולו היה שחור. הוא הלך בשביל בקצה הוא
ראה דלת שעומדת באוויר. הוא פתח את הדלת ונכנס ,הוא נכנס לחצר
אחורית .שם הוא ראה אותה ,את אותה  נערה מהחלום הקודם הפעם
הפנים לא היו כל כך ברורות .אבל הריח ,הריח היה מוכר ניחוח של
ורדים .הדמות לבשה שמלה לבנה מטחרה, שערה השחור היה אסוף וזר
פרחים היה מונח על הראשה. הוא ניסה להתקרב, וככל שהוא התקרב
הפנים התבהרו קול נשמע: " אתה אשם, הכל בגללך". פתאום הוא נזכר
שלא מזמן הוא ראה אותה על הרצפה .הבגדים היו קרועים היה המון
דם סביבה, ועכשיו פתאום אין . היא הסתכלה עליו והבינה על מה
הוא חושב וענתה לו :" כן אני שכבתי שם. והדם כן, הוא היה שלי
והכל אבל הכל באשמתך".

" יונתן תעזור לי עם זה".  אחותי הקטנה, אתם יודעים איך זה לא?

" דנהלה אני כבר בא" .הלכתי לחדרה של אחותי חדר ורוד מידי
לטעמי אבל אתם יודעים ילדה בת 6 מה כבר אפשר לעשות "מה דנה מה
את רוצה ?" " אתה יכול להוריד לי את הדובי הזה?" " בטח דנה הנה
לך" "יונתן למה אתה מזיע לא חם עכשיו"

דנה , דנה הזכירה לי את החלום הנורא הזה " לא דנה".
הלכתי לחדרי התישבתי על המיטה וחשבתי לעצמי מי לעזעזל הייתה
בחלום שלי ?ולמה היא נראתה לי כל כך מוכרת? השער הזה והעיינים
הכחולות האלה מי זאת ,מי זאת ?ואז הטלפון צילצל " הלו" " יונתן
זאת אני רות אני צריכה לדבר איתך." " מה קרה ? משהו לא בסדר?"
" יונתן אני צריכה לדבר איתך וזה לא לטלפון. " " טוב אני אפגוש
אותך בגינה ליד הבית שלך." " טוב אני אראה אותך עוד חצי שעה."
"ביי." "בי. "
התארגנתי לפגוש את רות ובאותו זמן חשבתי על החלות המוזר הזה.
שאני לא מפסיק לחלום ,אבל נעזוב את זה לעכשיו אנחנו הולכים
לראות למה רות מתעלמת מאיתנו.
הגעתי לגן וראיתי את רות מתנדנדת על הנדנדה ,השער השחור שלה
הפרוע התנדנד יחד איתה ,והשמלה הפרחונית הכחולה שלה היא נראת
כמו מלאך יפה כל כך . כל כך מושכת . ניגשתי אליה " היי רות מה
קורה?" " יונתן אנחנו חייבים לדבר" " טוב בשביל זה אני פה אז
בואי נדבר" " טוב יונתן אתה זוכר שסיפרתי לך על מישהו שאני
חושבת שאני מאוהבת בו?! אני לא רק חושבת אני יודעת שאני מאוהבת
בו .ואני חושבת שאני חייבת לשנינו שאני אספר לך מיהו." " נו
טוב ספרי אני כבר רוצה לדעת" חשבתי שאני רוצה למות
אני לא רוצה שהיא תאהב אף אחד חוץ ממני. אני רוצה שהיא תאהב רק
אותי. " טוב אז אם אתה מוכן אז בבקשה יונתן זה אתה! אני מאוהבת
בך! חשבתי שמגיע לך לדעת למרות שזה יכול להרוס לנו הכל כי
אנחנו ידידם טובים"- " היי, אין לך מושג כמה רציתי שתגידי לי
שאת אוהבת אותי .כשסיפרת לי שאת מאוהבת רציתי למות בתוכי, כי
גם אני אוהבת אותך. " רות הסתכלה עלי והעיניים הכחולות שלה
זהרו .היא התקרבה יכולתי לראות את השפתיים שלה ,כל כך מקרוב
ואז התנשקנו זאת הייתה הנשיקה הטובה ביותר שהשתתפתי . השפתיים
הרכות שלה.
ואז בשבריר שניה הבנתי מי זאת היית בחלום שלי, זאת היית רות.
אבל מה קרה לה? ולמה היא הייתה שם בחלום הזה? למה הכל באשמתי?
חשבתי לשניה שאולי עדיף שאני אספר לה על החלום, אבל אז היא
תגיד שאני סתם מטומטם .אז שמרתי את זה לעצמי אחרי שנפרדנו
חזרתי הביתה לא הפסקתי לחייך לעצמי .אני ורות חברים זה כל מה
שעלה לי בראש שאנחנו חברים.
הגעתי הביתה והלכתי לישון קיוותי לפגוש אותה עוד פעם בחלום.
במחשבה זאת נרדמתי.

היה זה חצר בית הספר. היא עמדה שם ברורה מאוד.
חיוורת אבל עדיין יפה כבר לא הייתי צריך לשאול אותה מי היא
ידעתי שזאת רות .רק רציתי לדעת למה היא פה ואיפה כל הדם.
" רות מה קרה לך למה את בחלום שלי ?" " אתה יודע בדיוק אתה
הבאת אותי לפה אתה אמרת לי בואי נפגש אחרי הצהרים בחצר,הכל
באשמתך?"
" מה באשמתי מה אני עשיתי לך? "
" זה לא אתה .זה היה הוא שהחליט שאי אפשר לחכות פה בחצר.
והחליט להשים קץ לחיי. אני לא רציתי לזוז מפה כי חיכיתי לך,
חיכיתי שתבוא  אבל אתה איחרת כמו כל הזמן .אתה לא יודע כמה זה
כואב "
" רות אני לא רציתי ששום דבר יקרה לך. מתי אמרתי לך לחכות לך
בחצר?"

" יונתן קום הולכים לסבא היום ." עוד פעם זאת ,כל הזמן מעירה
אותי
אני חייב להתקשר לרות לספר לה מה שקרה להגיד לה שלעולם לא תחכה
לי בחצר כי אני לא רוצה לאבד אותה.

רות התקשרה אלי לפלאפון אחר הצהרים: " מה שלומך יונתן? מה אתה
עושה היום?"
" אממ חשבתי שאולי נלך לסרט ?"
" טוב אני אחכה לך בחצר של בית הספר כי לי ולרונית יש עבודה
להגיש אחרי החופש"
" טוב אני אפגוש אותך שם רות בבקשה אל תאשימי אותי. "
" מה? על מה אתה מדבר?"
" לא משנה"
הגיע שבע בערב התקלחתי .במראה ראיתי דמות היא נראתה כמו רות
שלי .עם השער השחור פחם שלה ,אבל היא נראת שונה היא נראת כמו
רוח רפאים כמו החלום שלי .יצאתי מהמקלחת עברה בי צמרמורת הבנתי
שמשהו קרה.
התלבשתי מהר ורציתי לרות לבית הספר ידעתי שאני חייב לספר לה מה
חלמתי .הגעתי למקום מפגש וראיתי שם את רות .רק שרות לא עמדה על
הרגליים שלה .רות שכבה על הרצפה כמו בהתחלת החלום מכוסה בדם.
ואז הבנתי כמו שקיבלתי אותה בשבריר שניה ,כך גם איבדתי אותה
בשבריר שניה. היה לי את כל הזמן שבעולם להיות איתה ורק עכשיו
נזכרתי. זה באמת רק באשמתי!