"כל בני האדם צריכים ללמוד לפני מותם
מהו הדבר שהם בורחים מפניו ומדוע"
(ג'יימס תרבר)
נוקשות חובטת בי, בכל חיוך שבו השריר
נמתח בכוח, כל פסיעה שבה הברך
נותרת ישרה. פני חמוצות ללא הרף,
סבר רציני המחושב כיוהרה. אין לי היכולת לנהל
שיחה פשוטה, אין לי כלל יכולת חברתית.
אני אדם קשה, כבד אומרים, מישהי אמרה
שאני רציני מדי, מישהו אמר שאני דכאוני.
ואין לי בעיה עם זה, הכל נכון.
נוקשות חובטת בי, ואני לא מרגיש.
------------------------------------------------------------
איך אפתח במלחמה?
איני יודע כלל על מה להגן בגופי
מסכנים, עניים, דמוקרטיה או טיפשים
ילדות שנוטשות בחדרי מדרגות ילדיהן
השכלה, חופש, ידע-חוכמה או ידע-בשרים
שינויים מודרגים או חדים?
איך אצא לקרב?
תומכים אינם והאויב נרקב
עמים, מדינות, אידיאולוגיות ואומות
חוקים שעוברים על עצמם בלי בושה
אהבה, עיקרון, צבא-מלחמה או צבא-השלום
התנגדות פעילה או סבילה?
איך אדע מי האויב?
גם את עצמי איני ממש אוהב
----------------------------------------------------
לא יצאתי מתוכי כי לא נכנסתי
פנימה שם השרוולים גדולים ממידתי
הגשמה תלויה כחליפה מקומטת
בארון הבגדים שלי
הערום הוא פריט הלבוש היחיד
לא נכנסתי לתוכי כי לא יצאתי
עדיין חוכך בדעתי מי אהיה
הפרטים מתבררים באיטיות בירוקרטית
ישנם עוד טפסים שעלי למלא
ורק אז חופשי להחליט
---------------------------------------------------------
קשה להקיש מן הפנינה את הצדפה
וההיסק ההגיוני הוא המחרוזת
לפני עלותה על צוואר שם פג קיסמה
קרי כוחה האמיתי זו היא עצמה
ושילובה בנשיות אינו יותר
כפלוס ופלוס
כאן השלם קטן מחלקיו - כמינוס ועוד מינוס
"בים אשים אותן" אמרה "ולא בתוך אקווריום"
מכאן שטבע האדם שונה מרצונה של אמא טבע
והוא רק פרט והיא הכלל לכן :
רביד = טעות
---------------------------------------------------------
עיני החושפות סודותיה
צחוקה המתגלגל - גס והמוני
ביקבי דמעותיה שיכור מריחם אתהלך
חיוכה מורה לאיזה צד נוטה היום רוחה
אשתי היפה - נפשי התאומה
החלק הנקבי שבי
יוביל אותי אל תוך תהום הנשיה
סימביוזה מעורערת אחראית על אחדותה
של נפש שגם כך אינה שלמה
מקעקעת יסודות שבירים
משליכה רעות ברעותה
אלבש נוצות הקרב שלי
בוא אני
והתמודד נגדי
"בן אדם: בעל-חיים המעסיק עצמו בהרהורים מהו ומיהו,
ומתעלם ממה שהוא צריך להיות"
(אמברוז בירס)
|
