מהחלון שלי נופלת
אבקת קסם.
מתמוססת באויר הקר
של שעות הבוקר המוקדמות.
החדר נעול
שלא יפריעו לי בשיחות החולין
עם הילדים האבודים
והפיות.
מהחלון שלי נופלת
אבקת קסם שחורה כהה
לא פירורים צבעוניים מנצנצים
כמו באגדות.
אבא שומר על הפרטיות
רק שואל בזהירות
אם נחמד לי על החלון
עם מי אני מסתובבת
אם אני עדיין בתולה
אני, מהופנטת מאבקת הקסם
עונה לו בשאלה
מסבירה לו שאם היה רוצה כבר היה צריך מזמן
לחנך מה טוב לי לעשות
ומה
רע.
עכשיו אני
כבר קצת יותר שותקת.
לא מורדת. רק מכורה.
מהזהות שלי נופלת
אבקת קסם
מפוררת מהחלון עד שיהיה קצת כסף
לקנות מאפרה.