אני מתלבט: פרוסת עוגה שזופה, וחתיכות תפוזים אנוסות מסביב.
המצב מביש. פתיחת החדשות למשחק הכותרתי ("זוועה בברית- המילה"
או: "זוועה בבר- המצווה") והתוצאות הנוחות (תעסוקת הראש
בזוטות).
האם ייתכן שתחת איום לחיינו אדם יירשה לעצמו שחייה זולה ברפש
של תענוגות החיים?
רברבנות היא מהתכונות השנואות.
ישנם וודאי בתים בארץ שמטיחים בבטנם הרכה והמסופקת קוויאר.
ראשם נע לקצב נהימות סקסופון טנור במסיבת אירוח מוקפדת, כשהם
מוזגים בצחקוק כוסית נוספת.
הסיבוב המעיק ישחרר את הגזים, הם יעבירו את אפם על שפת הכוס
בתנועה מלאת חשיבות ויאשרו: חצי-לבן הולם את הערב ונוכחיו.
יוגש כיבוד קל לאורחים (לכאורה מחיר ההשתתפות; מופקע לכל
עניין.) יידון: הדפלציה והשפעתה על השוק המקומי, על סף האלף
השלישי באידן ניאו-מרקנטליסטי.
הפרוסה מטרידה. ספרון צרפתי שניסתי לטעום היום שרף את לשוני,
ביש מזל. נראה כהישג חסר תקדים בתחילתו.
השעה מתקדמת ויש מקום ללכת לישון. המצעים הוקפדו היום בצורה
יתרה (נתתי לחדרנית צביטה בעכוזיה. הכבוד עמה- אני מקווה שהיא
לא הקימה מהומה על שום דבר. מחמאה לכבודה, הנשיות היא החרבת
הגוף הגברי, ולמעשה מדובר במעשה נקם היסטורי, אני כמייצג
הגבריות).
אני חושבת שניתן להבחין בכנף זבוב בחצי הצלחת שם יש פחות עוגה.
אם כך הדבר חבל על הזבוב; טמנתי לו מכשול בדמות עוגה שאינני
מתכוון לאכול.

בלילה הקודם חלמתי חלום בגוון פסיכודלי. שחיתי בים ג'לי חם.
שחיתי המון, צלחתי ארצות ולא התעייפתי. לא רציתי להפסיק כשם
שלא רציתי להתהפך על גבי ולנוח בשמש האדמדמה שהזיזה את עצמה
בשמים שמעליי במעגלים סימטריים.
כשהתעוררתי הקפלים בסדינים רמזו על תנועה סיבובית. אני השמש,
מואר, בעל תשובה (אני סובל בקושי בעלי תשובה. עשבים שוטים
בעולם מתקדם מהם).

הטעם עמום. הכנף גרמה לי לשבר. בסופו של דבר האמת הקיומית לא
מתנקזת בפרוסת עוגה. ייתכן וכבר הגיע הזמן לעצום עיניים- אך יש
להדיח כלים קודם. הפעולות המייגעות האלו ייועדו לנשים. חשבתי:
אולי יש מקום לבקש מהחדרנית להדיח כלים. אני מסוגל להציע לה
עבודה בשכר כפול ובעירום מלא. זו סוגייה פמיניסטית לחלוטין,
אני רק מקווה שהיא תהיה חכמה מספיק לראות, להבחין. כמו הסרטים
שהפסקתי לראות מזמן, גוף האישה משוחרר מתפיסות עתיקות של רוע.
גופה יפה כל כך, והקימורים המושלמים שסוגרים אותה הם לא דבר
שיש להחביא במעטפת בד.