הם שכבו חבוקים במיטה לאור הנרות שהדליקו. היה חם ונעים. שיערה
ליטף את עורו. ידיו ליטפו את גופה. היא אמרה - אני אוהבת אותך,
תמיד אוהב אותך, לנצח.
חכי רגע - הוא אמר, הפסיק ללטף אותה, שלח את היד אל הטייפ שהיה
מונח על השידה ולחץ על רקורד - תגידי את זה שוב.
להגיד מה שוב? - שאלה.
שאת אוהבת אותי לנצח, וכל זה, תגידי את זה עוד פעם, בקול רם.
למה - שאלה - מה אתה עושה?
אני מקליט אותך - הוא אמר.
מקליט אותי? בשביל מה?
סתם, אני רוצה שתהיה לי הוכחה אני רוצה שזה יהיה מוקלט.
הוכחה? איזו מין הוכחה? הוכחה למה?
אני לא יודע, על כל מקרה, שאם פעם תפסיקי לאהוב אותי או משהו
כזה.
אתה כזה אדיוט - היא אמרה - כל דבר אתה מוכרח להרוס.
מה כבר ביקשתי - הוא אמר - אמרת את זה פעם אחת, מה הבעיה לומר
את זה שוב.
לא.
למה לא?
כי עכשיו כבר אין לי חשק.
מאד קצר הנצח הזה שלך.
זה לא העניין, אני פשוט לא מבינה מה הדיבוק שלך להקליט כל דבר,
למה אתה לא יכול לחיות את הרגע, כמו כולם.
לחיות את הרגע - הוא חזר אחרייה כמו תלמיד שמשנן משהו שאמרה
המורה - למה אני לא יכול לחיות את הרגע.
כן - הא אמרה - אתה מתעסק עם כל ההקלטות האלה, ואתה מפספס את
העיקר, חמוד.
חמוד - הוא התלהב - אז את עדיין אוהבת אותי.
כן, בטח, טיפשון, אמרתי לך, לנצח.
הוא שלח את היד אל הטייפ ולחץ על סטופ - חכי רגע - הוא אמר -
אני רק אבדוק שזה הקליט.