זה דיאלוג שהועלה שנה שעברה, ושאני תרגמתי מאנגלית וערכתי,
ולכן הרשיתי לעצמי לשים אותו כאן.
זה קטע מתוך מחזה בשם Spinning into butter, שנכתב על ידי רבקה
גילמן.
אנחנו הפכנו את השם ל"במערבולת".  רציתי לשמוע את דעתכם. אני
אוהבת את הקטע הזה מאוד.

אגב, אני שיחקתי את פטי, וקיבלתי 97. :)





(כתבה ברדיו:)
רדיו הסטודנטים, בוקר טוב.
סערה באוניברסיטת ורמונט. לאחר התקרית המצערת עם סיימון בריק
לפני כשבוע, התווסף מקרה נוסף לשרשרת הגזענות המזעזעת.
כתבנו מוסר שהוצעה מלגה לתלמידה מצטיינת, שמוצאה נויריקני,
בעוד שהדיקן שרה דניאלס כתבה בטפסים שאותה תלמידה היא בעצם
פורטוריקנית, וזאת ע"מ להתחמק מהבירוקרטיה המנהלית. ורמונט
רועשת.
במשחק הפוטבול שהתקיים ביום שישי האחרון הקבוצה שלנו ספגה הפסד
נוסף. נקווה שבסמסטר הבא המאמן יוחלף והקבוצה תנצח קצת, לשם
שינוי.
(פייד אאוט).


(המשרד של שרה, יום למחרת. פטי עומדת לפני השולחן של שרה.
היא מחזיקה עותק של עיתון הסטודנטים. היא מחכה בחוסר סבלנות.
שרה נכנסת).

שרה: אז קיבלת את המכתב מהמשרד לעזרה כלכלית? סידרתי את עניין
המילגה שלך. (עצירה. פטי בוחנת אותה). אביך צריך להיות שמח.

פטי: רצית לדבר איתי על המאמר שלי, לא?

שרה: זה היה.. כן.

פטי: אסור לי לבטא את הדעות שלי עכשיו? זה העניין?

שרה: לא, זה לא העניין. רק שהעלית כמה.. האשמות רציניות,
וחשבתי שאנחנו צריכות לדון בהם.

פטי: כדי שתוכלי להגיד לי שאני טועה..?

שרה: לא. אני חושבת שאת צודקת. אפילו שאני חושבת שחלק מזה קשור
אליי, סביר להניח. (ביט). זה באמת קשור אליי, נכון?

פטי: חלקית, אני מניחה. כלומר, אני מניחה שהרוב על הדיקן
שטראוס.

שרה: אבל החלק הזה (מרימה עותק מהעיתון וקוראת):
"הגישה המפלה של האדמיניסטרציה, בכל אופן, היא לא נעוצה אך ורק
בדיקן שטראוס והתפרצותו בפורום על הגזענות של יום שלישי בערב.
היא מתפשטת כמגיפה, כמו שתלמידים רבים למדו בדרך הקשה. תלמיד
אחד מספר שהוא התבקש לתת בכיתת הסוציולוגיה שלו את "נקודת המבט
האפרו-אמריקאית". תלמיד נוסף מספר שניתנה לו מילגת מיעוטים עוד
לפני שנודע לקולג' גזעו או מוצאו האתני, כאילו כל מיעוט יהיה
מספיק טוב. הטיפול הזה במיעוטים מצחין מסמליות והוא מהווה
עלבון להישגים של כל סטודנט בן מיעוטים בבלמונט".

(ביט).

פטי: לא הזכרתי את שמך.

שרה: אני מעריכה את זה, אני מניחה.

פטי: את רוצה לדעת למה?

שרה: לא.

פטי: זה בגלל שישבתי כאן וסבלתי את זה ממך. פעמיים. בשביל
שניים עשר אלף דולר.

שרה: לא, את לא. את הראית לי שאת כועסת. לא היספנית.
נויוריקנית.

פטי: לא נויוריקנית, פורטו-ריקנית. אבל אף פעם לא הייתי בפורטו
ריקו.

שרה: אני מצטערת, פטי. באמת רציתי לפעול נכון איתך. היה חשוב
לי לראות אותך מקבלת את המילגה הזו.

פטי: תראי, אם רק היית יכולה להודות שמה שעשית היה טעות -

שרה: אני יודעת שזו היתה טעות. אני מכירה בזה. (ביט) אבל
קיבלת
את המילגה.

פטי: אבל למה זה צריך להיות עם מחיר? למה תמיד יש מחיר?

שרה: חשבתי.. עבדתי קשה כדי לגרום לקולג' לשלם לך כדי.. רציתי
שהמחיר יהיה בסדר עדיפויות שלהם, את מבינה?

פטי: לא.

שרה: תראי, פעם עבדתי בקולג' נורא עני. בלי כסף. ולא יכלתי לתת
לאף אחד מילגה, וכשהגעתי לכאן וראיתי כמה כסף יש ושאני יכולה
פשוט לתקן דברים, כמו מעונות הסטודנטים, להפוך אותם למשותפים.

פטי: אני לא גרה במעונות.

שרה: אני יודעת שאת לא. רק חשבתי שאני יכולה לכפר איכשהו, בדרך
מוחשית. אם הייתי יכולה לדלג על כל הפיטפוטים ואם הייתי רק
יותר גלויה בקשר למה שאני מנסה לעשות, ו.. הייתי רק.. לא
יודעת. יש בזה איזהשהו היגיון?

פטי: לא.

שרה: רק רציתי שתקבלי מילגה. חשבתי שאת, את יודעת, תקחי אותה
ותפתרי את "פרוייקט הכספות" או משהו.

פטי: את "פרוייקט הכספות"?

שרה: או משהו. (היא מנסה לצחוק. פטי בוהה בה). אבל אני מניחה
שטעיתי. לא שמתי לב לפרטים של ההצעה שלך.

פטי: מה זאת אומרת "לפרטים של ההצעה שלך"? מה זאת אומרת?

שרה: לא שמתי לב מי את.

פטי: מה את אומרת..

(פאוזה. שרה נראית קצת נבחלת).

שרה: את יודעת, פטי, אני חוששת שזו הסכנה בעבודה. לפעמים אני
גולשת לדפוס מסויים של דיבור, או התייחסות לאנשים- (צוחקת).
ככה. "התייחסות לאנשים". מבינה? אני בד"כ לא מדברת ככה, אבל כל
כך הרבה אנשים נכנסים ואת מדברת עם כל כך הרבה תלמידים.. (היא
מועדת). אז אני מניחה שאני אומרת ש, בלי לשים לב, אפילו למרות
הכוונות הטובות שלך, לפעמים את מתחילה לדבר עם אנשים כאילו שאת
פקידה בבנק.

פטי: אני לא חושבת שזו הבעיה שלי. מה שלא יהיה הדבר שאת מדברת
עליו.

שרה: אני רק מנסה להסביר.

פטי: תראי, הינה הסיבה שבגללה הסכמתי לבוא לדבר איתך. אני
מגישה בקשה ל- NYU לסמסטר האביב. אוקיי? אני לא נשארת פה.

שרה: פטי.

פטי: אני שונאת את המקום הזה. את מבינה? את יכולה לתת לי שניים
עשר אלף דולר ולא אכפת לי. זה לא שווה את זה. אבא שלי אומר שאם
אני אשאר פה, כל מה שאני אלמד זה בושה.

שרה: זה לא כל מה שתלמדי.

פטי: (מבטלת את דבריה). בנוסף, רצוי שאני אגיד לך ששלחתי
עותק של המאמר שלי לנשיא גרבי ולוועד המנהלים, או משהו, ביחד
עם מכתב שמספר להם שאני עוברת ואומר שזו פחות או יותר הסיבה.

שרה: הייתי רוצה שפשוט תקחי קצת זמן. אני יודעת שאת כועסת, אבל
הייתי רוצה שתקחי קצת זמן לשקול מחדש.

פטי: אני שונאת את ורמונט. בנוסף, כל הילדים ב"אירגון התלמידים
השחורים" ואני, וכל מי שאני מכירה, למעשה, מחרימים את הפורום
על הגזענות הבא, אז את יכולה להגיד לדיקן שטראום שהוא יכול
לצעוק כמה שהוא רוצה אבל אנחנו לא נהיה שם להקשיב לו. (היא
מתחילה ללכת).

שרה: פטי!..

פטי: (עוצרת) מה.

(ביט)

שרה: אני מרגישה שאיכזבתי אותך.

פטי: ובכן.. אני לא יודעת מה להגיד לך חוץ מ, לא היית צריכה
להגיד לי את הדברים האלה.

שרה: אני מצטערת.

פטי: אני לא יודעת, הדיקן דניאלס. את ממשיכה וממשיכה להתנצל כל
הזמן, כאילו את רוצה שאני אעביר את היד שלי על הראש שלך ואעשה
את הכל יותר טוב. את מבינה? כאילו שאני קדושה, או משהו.

שרה: אני לא רוצה שתעשי את זה, באמת.

פטי: אני לא קדושה.

שרה: לא. את רק ילדה.

פטי: אני גם לא ילדה. מאז הפעם הראשונה שבאתי לפה, למשרד שלך,
את מתייחסת אליי כמו לילדה. ילדה שצריך לתת לה כסף, ולקבוע את
המוצא שלה, ושלא יודעת מה זה בירוקרטיה ושל יודעת מתי נותנים
לה כי מגיע לה ומתי נותנים לה כי מפלים אותה. ואת, הדיקן
דניאלס, הפלית אותי. ואת חשבת שלא שמתי לב. שאני פשוט ברקיע
השביעי בגלל השנים עשר אלף דולר המסריחים שלך.
אני לא צריכה את הכסף שלך, ואני לא צריכה את הרחמים שלך!
ואני לא היספאנית ולא פורטוריקנית! אני ממש כאן לפנייך. את
מסתכלת עליי בכלל?

שרה: כן. ואני רואה בחורה צעירה נורא חכמה ש -

פטי: (מתחילה ללכת). תשכחי מזה.

שרה: שצריכה לשקול מחדש בגלל שזה מגוחך לתת לכישרון שלך
להתבזבז -

פטי: (מפריעה) אני לא רוצה לשקול מחדש ואני לא רוצה עוד
מחמאות! אני לא איזה גאון או משהו. אני רק מה שאני ואני רוצה
ללכת למקום שאני לא אבלוט בו. (פותחת את הדלת).

שרה: פטי-!

פטי: לא, זה כל מה שאת צריכה לדעת. אני לא רוצה לדון בזה, אני
לא רוצה שיבחנו אותי, אני רק רוצה ללכת. (היא עוזבת, טורקת את
הדלת מאחוריה).

שרה: (כמעט לעצמה) פטי.

(ביט)

אני מצטערת.


(כתבה ברדיו:)
התלמידה הנויריקנית הודיע שהיא עוזבת את אוניברסיטת ורמונט.
מהנהלת האוניברסיטה מסרו שהמקרה יטופל בחומרה רבה, ואף ישקלו
צעדי פיטורין כנגד הדיקן דניאלס. דניאלס מצידה מוסרת שהיא רק
עשתה את העבודה שלה, ושכוונותיה היו טהורות.
אכן, יום שחור למאבק הגזעי..

ועכשיו, שיר. תזהו בעצמכם.