אני רואה אותך מתרחק,
כמו כולם, אתה גם מתייאש
דמותך הולכת, דועכת ואני בתוכי נחנקת.
נמאס לי להיות לבד, תבינו גם אני בן אדם.
הזיות של שמחה נטרפות למוחי,
טשטוש הכאב לא עוזר לי.
אני נורפת בתוכי, מנסה לצאת,
הנפש מתפוגגת ואני כה כואבת.
נמאס לי לחיות בבועת הטירוף,
תבינו אותי לעזעזל אין לי שום תירוץ.
אני מתייחדת עם עצמי, נפשי רוצחת אותי,
אתם מדחיקים כי קיית בעיה,
חושבים שאני רואה את החיים באפילה, ללא כל סיבה.
הבדידות חוצה את הגבול האפשרי,
מכניסה אותי לטירוף בלתי רגיל.
הדמעות לא מפסיקות לנזול,
ואני לא מפסיקה מתוך כאב ופחד ליפול.
היית היחיד שעוד ניסה להבין, וגם אתה נעלמת,
ונעשית לעוד איש קטן.
תעזרו לי בבקשה, גם לי מגיע לחיות כמו בן אדם.