קוצף בסמבטיון אהבתי אלייך-היחידה,האבודה,הרעודה
ובעוד ידי מגששת מורד מחלצותייך,ידך מלטפת אותי בתנועה
אמהית,פרוידאנית במקצת של אפרודיטה במסווה לוליטה.
עיניי מפלבלות לעברך,מבקשות להיטיב ולהרע לסירוגין או סתם
מבקשות תקווה.
ובעוד גופנו דרוך לפעולה,כפנתר שלא ידע ארוחה זה שבועות,עולה
במוחי דמותו של ברנדון,האוראקל הגדול של שנות עלומיי.מחייך את
חיוכו הדשן ומחשיך את פנייך הפותות/מפתות לכדי נקודה בודדת
בריק טלויזיוני.
"האם זה הכרחי?"-הוא שואל אותי -"הרי ידוע לך שללא אמצעי מניעה
היא תיכנס להריון (תתעבר,אני אומר לו) ,ומספיקה פעם אחת בכדי
להפוך לאב (כפי שמספיקה לגימה אחת לאלכוהוליסטיות ,הקאה אחת
לאנורקטיות או שאכטה אחת להתמכרות לסמים)".
-"ראבאק,ברנדון",אני אומר לו,"אתה לא רואה שאני מנסה לכתוב פה
משהו משמעותי,טרנסדנטלי,שיידבר לרבדיו העמוקים,הארוטיים של כל
גבר בעל אוצר מלים סביר ?"
או אז מתעמעמת דמותו ועולה שוב פרצופך,אך הוא אינו מתחטא כבעבר

אלא מביט בי בבוז מהול ברחמים -"לא נורא,מותק",את לוחשת,"זה
קורה לכל הגברים".