לבד פה בתוך ההמון
ואיך בטירוף נעלם השגעון
ודומים הם שירי
ויקרות מילותי
ובוכות, ודומעות וצורבות הן עיני,
הכל ריק,
וריקים גם חיי.

ועד היום לא הבנתי מה השתבש
שאלוהים זרק אותי כאן אל תוך האש.
לא מוצאת סימן לאכזבה המוכרת
בפנים אותה תמונה עם מסגרת אחרת
שוב סוגרת עיניים לבדוק אם הכל אמיתי
ורק אנשיו החוטאים פה איתי.

מסר אחד יש לי אליך, אלוהים
יכלת כבר מזמן לשלוח אותי אל החוטאים
למה חשבת בעולם של פלסטיק לתת לי חיים
ולמה גיליתי לבד שכולנו רק צללים.
והיכן היום כל הכאבים
שלקחת ממני והעברת לאחרים
להמשיך הלאה בשרשרת הקבועה
כי אתה אב מכה בנים בעולמך שלך.



נכתב בשעה 4:00 בתאריך 3.2.02
אחרי הופעה של היהודים...