תחת נקודת האור
לשבת, לחכות
אולי תזרוק לי מלמעלה
סיבה טובה לחיות.
איבדתי את התקוה,
בוכה, מבקשת חנינה.

והכעס אמיתי,
לא האמנתי שרגש זה דבר רגעי-
כי עוד נותרו לי צעקות לצעוק
ומטבעי, אינני מוכנה לשבת
לשבת ולשתוק.

כי כל מי ששלחת לי, הרס אותי מבפנים
ואת כל המלאכים אמצו רק החוטאים
ונתתי לך את כולי, מבחוץ ומבפנים
זה לא עוזר להיות הזונה של אלוהים.


ואם אתה שם, זה סימן שאתה חי
ומתתי וחזרתי לחיים פעמים רבות מדי
ועכשיו חוזרת כדי להתמסר,
עדיין מנסה לקבל גזר דין אחר.

כמו אבא מאיים של כל האבודים
הם מחפשים אותך, אבל בסוף תמיד מתים.

ועכשיו מילים פשוטות, כבר אינן מספיקות
כי מה שלא עשיתי המשכת להכות.