החיים עוד לפניה, היא עדיין צעירה
אך בכל זאת היא כועסת ולא טוב לה עם עצמה

מתעוררת לה כל בוקר, לעולם שלא שלה
מנסה בכל הכוח להשלים עם העובדה...

היא לא מפה,
היא לעולם לא תהייה
בחורה צעירה,
בעולם אכזר כזה

היא הולכת לבית ספר, גם שם אין לה חברים
וזה לא שאין את אלה שעדיין מנסים

אך היא לא ממש שמה, ובשבילה הם שום דבר
ולא יהיה אדם שלידו היא גם תאמר

שהיא לא מפה,
היא לעולם לא תהייה
נערה רגילה,
בבית הספר הזה

חוזרת לה הביתה, מדוכאת כמו בכל יום
מכינה לה כוס של שוקו, ושותה אותו עד תום

מתיישבת לה בשקט, מסיימת שעורים
מנסה לאט לשכוח שהכל על הפנים

כי היא לא מפה,
היא גם אף פעם לא תהייה
עוד ילדה רגילה,
בחדר הזה

ואז היא מדליקה את המחשב שלידה
מתקתקת במקלדת משתמש ואז סיסמה

מתחברת לעולם הזה שבו היא יכולה
להראות את האני האמיתי שבליבה

כי היא כן מפה
ותמיד היא תהייה
עוד יצור של הרשת
על המסוף הזה